בעדינות ובכישרון טווה רינה גרינולד את עלילתו המותחת, המשכנעת, של הרומן הרביעי שכתבה, כוכב ים.
במרכזו של הסיפור – זוג אחים, יהודה ושלומי. שתים עשרה שנות חיים מפרידות ביניהם. יהודה הוא הבוגר, "נער הזהב" של משפחתו, הבן המוצלח שאביו היה גאה בו כל חייו. שלומי נחשב תמיד מוזר, "שונה". כשאמם מתה היא הטילה על הבכור את האחריות על הצעיר, והוא חש עד כמה משאו של הנטל כבד לכתפיו.
למזלו, כך היה סבור תמיד, זיוה, אשתו היעילה והעניינית, נחלצה תמיד לעזרתו, לא רק, אבל אולי בעיקר, בכל מה שנוגע לטיפול בשלומי ולדאגה לו.
והנה קורה משהו בתחילתו של הסיפור. איזושהי תקלה מבהילה. שיבוש מסוכן, שמעורר דאגה רבה אצל כל מי שאוהב את שלומי. כי, ראה זה פלא, חרף היותו האח הפחות מוצלח, לכאורה, הוא משמש מדריך ותיק ונערץ בפנימייה לילדים בסיכון. הוא מסוג המדריכים שמקדישים את חייהם לרווחת החוסים, רגיש אליהם, מבין אותם, שם לב לצרכיהם העדינים ביותר ומטפח אותם באהבה רבה.
חוה, אחת מנשות הצוות בפנימייה, חוששת וחרדה לו מאוד, כמוה גם יהודה אחיו, ולא פחות מהם – זיוה, ששלומי יקר לה במיוחד. מה קרה לו? איפה הוא? האם יש סיבה לדאגה אמיתית?
כאמור, העלילה נטווית ביד בטוחה, ואנחנו לומדים על הדמויות "מבפנים", מתוך הווייתן וממעשיהן, וזאת כמובן הדרך הנכונה לספר סיפור: לאפשר לו להיווצר מתוכו, לא "לספר על" אלא "להראות את".
המתח העלילתי הולך ונבנה, ולא יכולתי להניח את הספר מידיי, קראתי בלי להרפות ממנו, עד שהגעתי לסופו…
כוכב ים עוסק בעיקר ביחסים בין שני האחים. הוא בוחן למשל מה מרגיש הילד הנבחר. האם הוא בהכרח שמח בחלקו, או שהוא גם חש אשמה? יהודה נזכר איך "באחת מאותן הפעמים שהכריח את עצמו להישאר ולהקשיב לשלומי, לפני שנשמט כהרגלו והשאיר אותם [את זיוה אשתו ואת אחיו] לבד במטבח, אף פעם זה לא עלה על דעתו? למה? כי זה שלומי. האדם האחרון שיכול בכלל לאיים על מעמדו שלו – הבן המועדף. הבן החכם, המוצלח." יהודה נזכר עד כמה אהב את שלומי בימים שהיה עדיין פעוט חמוד, עד כמה ניסה אז לעורר כלפי הילד הקטן את אהבתו של אביהם, ונדחה, עד שהתייאש, ואימץ את העמדה המנוכרת של האב.
דנית בר בספרה החשוב ילדות של נסיכה כותבת על הקונפליקט ההרסני הזה שעלול להיווצר בין אחים, כשאחד מהם הוא "הנבחר" והאחר – "המורעל". כדי להדגים זאת היא מזכירה את הקנאה השוררת בין אחים במקרא ובספרות. כמו למשל – זאת שיש בין קין והבל, קנאה שסופה מר כל כך. דוגמה אחרת היא ההעדפה "בהצלבה" ששוררת בין שני האחים בסיפורם של יצחק ועשו. אחד נחשב לבן של אימא, והאחר – הבן של אבא (במידה רבה כמו גם ברומן שלפנינו!): "מעשה גניבת הדעת וגניבת הירושה בו נטלו צד יצחק ורבקה מסמל ארכיטיפ של הורות לא תקינה בעלת השלכות לדורות. כל אחד משני האחים, יעקב ועשיו, היה הילד המועדף של אחד מההורים ומורעל על ידי השני, כל אחד מורעל ומרעיל כאחת".
גם הילד המועדף בעצם סובל, כפי שרינה גרינולד מיטיבה להראות כשהיא יוצרת את המצבים והדמויות החיות את הקונפליקט והכאבים הללו.
גרינולד מספרת לנו גם על כאב מסוג אחר: זה של אב שבנו הקטן נרצח בשואה. האם ילד אחר, שנולד לימים לאותו אב שכול מאשתו השנייה, והוא לא רק אחיו הצעיר של המת אלא גם דומה מאוד, יוכל לנחם או לשכך את הכאב? למרבה הצער והאכזבה נראה שנוכחותו של ילד "חדש" לא רק לא מרגיעה את הכאב, אלא עלולה אפילו להעצים אותו.
יופיו של הספר בכך שהוא מדויק מאוד. כל מה שיש בו צריך להיות, והוא מתעלה גם למחוזות טרנסדנטליים כשהוא מתאר את יופיו של העולם באמצעות הדימוי שהעניק לספר את שמו: כוכבי הים שקיומם מעורר את התחושה שחרף הצער והכאב, יש בכל זאת משמעות לחיים.
שתיים הוצאת לאור, 2024
175 עמ'
One thought on “רינה גרינולד, "כוכב ים": מה מרגיש אח מועדף?”