היו רגעים לאורך הסדרה החזקה והחשובה הזאת שבהם ממש לא יכולתי לנשום. קשה כל כך להכיל את הייאוש של ארבע הנשים המוצגות בה, כולן קורבנות אלימות במשפחה; עמוק כל כך ומר חוסר התקווה שלהן, תחושת האין מוצא.
כל אחת מהארבע היא דמות ספציפית וחד פעמית, אבל היא גם מייצגת "מגזר" של נשים מוחלשות שאין בכוחן לעזור לעצמן, והחברה אינה יודעת, או אינה מעוניינת במיוחד, להושיט להן יד.
דיאנה, המכונה דיי, היא רוקחת מבוגרת, כבר סבתא, שמתמודדת עם בעל אלים, שתלטן ומקטין. האיש מעמיד בפני הסביבה, וגם בפני בני משפחתם הקרובה, הנכדים, פני בעל טוב ודואג וסבא חביב. אבל האמת היא שהוא מסוגל לעולל לה דברים איומים. למשל – לנעול בפניה את דלת ביתם בלילה סערה חורפי, ובבוקר, כשהוא בא לאסוף אותה מתחנת המשטרה, לשם הלכה לבדה ברגל בגשם ובקור, הוא מעמיד פנים של בעל מסור לאישה מוזרה ובעייתית. מחייך אל השוטרים בהבנה סמויה – תראו עם מה אני נאלץ להתמודד וכמה שאני טוב אליה.
צ'רי היא מהגרת ואם לשני ילדים קטנים היא אינה יודעת אנגלית, בניגוד לבעלה, שהוא עורך דין במקצועו. היא סובלת מפוסט טראומה, אחרי שבעלה ניסה להטביע אותה באמבטיה. עכשיו, אחרי שנסה מפניו, יש לו מטרה אחת: להכאיב לה. כדי לממש את מטרתו הוא נעזר באמו. אמה של צ'רי, לעומת זאת, נשארה בהונג קונג. יש ביניהן קשר טלפוני בלבד. צ'רי יודעת שאמה לא יכולה לעזור לה, ולכן בשיחות הטלפון אתה היא מעמידה פנים שהכול כשורה. בעלה של צ'רי עושה הכול כדי לגזול ממנה את ילדיה. הוא פועל בערמומיות ובתכמנות. קל לו. הוא יודע אנגלית. לה אין שום יכולת להתבטא ולייצג את עצמה. איך תסביר למנהלת בית הספר שהיא לא מזניחה את ילדיה, אלא נקרעת בין הצורך להתפרנס, לבין מערכת המשפט, שבאמצעותה בעלה נאבק נגדה? איך תיאבק על ילדיה, כשאין לה שום יכולת לתקשר באנגלית, והמערכת אינה דואגת לספק לה מתורגמנית שתישאר אתה, שתסביר לה עד הסוף מה אומרים לה, שתתרגם כיאות את דבריה? אכן, מישהי כזאת מגיעה, אבל היא אדישה למצוקתה של צ'רי, ופשוט נוטשת אותה באמצע התהליך! איך תתמודד עם הבעל האלים, שמיומן מאוד בהעמדת פנים, מציג חזות חביבה, שפויה ואינטליגנטית? איך תחשוף את פרצופו האמיתי? אנחנו מבינים עד כמה מחסום השפה מטעה. צ'רי מצטיירת לא רק כאימא מזניחה, אלא גם כאדם מוגבל וחסר הבנה. רק לקראת הסוף אנחנו נוכחים עד כמה מראית העין הזאת מוטעית, ועד כמה צריך להיזהר באנשים שבשפת אמם הם רהוטים, חזקים ונבונים.
הדמות השלישית היא זאת של ריי, צעירה שנסה מפני אימא אלימה מאוד, עד כדי כך שהיא משאירה על הגוף של בתה צלקות מבעיתות. אין לריי שום פתרון: אחרי שעזבה את הבית היא לנה במחסן של מקום העבודה שלה. כשאחד העובדים מגלה זאת הוא מנצל את ההזדמנות ומתחיל לנצל אותה ולפגוע בה. לאן תלך? איפה בעולם יימצא לה מקום בטוח?
האם האלימות שנשים חשופות אליה פוגעת רק במי שמעמדן החברתי נמוך? לא, מראה לנו הסדרה. הדמות הרביעית, זאת של גרייס, מוכיחה לנו שאלימות במשפחה יכולה להתקיים בכל מקום. גרייס היא עורכת דין מצליחה ואמידה. בקרוב תתמנה לשותפה בכירה בחברה שבה היא עובדת, אבל גם במשפחתה שוררת אלימות קשה.
כל הסיפורים האישיים הללו מתנקזים בסדרה אל מה שאמור להיות "מקום מבטחים": ארגון סיוע לנשים קורבנות אלימות. פיבי החיננית, הדמות המרכזית בסדרה, היא אשת יחסי ציבור שמתחילה לעבוד בארגון. תפקידה – לבלום את הקיצוצים בתקציב, שמאיימים על המשך פעילותו של "מקום המבטחים".
עד מהרה פיבי מגלה לתדהמתה שגם היא עצמה הסתבכה בתוך סיפור של אלימות משפחתית. כבר מרגעיה הראשונים של הסדרה פיבי מסבירה לחוקר המשטרתי שאליו נדרשה להגיע ולהעיד (רק בסוף אנחנו מבינים את כל פרטי המקרה שעליו היא מספרת), כי אלימות כזאת אינה נוחתת על אף אישה בבת אחת: התופעה מתפתחת תמיד עם הזמן, הולכת ומחמירה, עד שהקורבן מוצאת את עצמה לכודה, ובמקרים רבים – נטולת יכולת להשתחרר, לנוס ולהציל את עצמה. הפוגעים יודעים היטב איך לטוות סביבה את הקורים, איך להפיל אותה בפח. יש לדעת, פיבי מסבירה, כל אחת עלולה לגלות שהגיעה למקום הזה! העולם נחלק לשניים: אלה שבטוחות שלהן זה לא יכול לקרות, ואלה שכבר יודעות שטועות מי שמאמינות בכך.
הסדרה קצרה, רק ארבעה פרקים, אבל מרתקת, מפתיעה, וגם חשובה מאוד.