אחרי שהפכתי את הדף האחרון בספר, קראתי את מה שנכתב על גבו. בין היתר שתמי קרן, המחברת, היא "אקולוגית", ש"במסעותיה בטבע היא בוחנת את הקשרים בין האדם לטבע" ו"משלבת בעולמה מחקר עם יצירה של אומנות שימושית".

המידע לא הפתיע אותי. הוא השתלב היטב ברומן הראשון שכתבה קרן, על עמק ונהר, שגם שמו מרמז על המקום המרכזי שיש בספר לטבע.

הסיפור מתרחש בעיירה קטנה בדרום צרפת, על רקע נופיו של הפארק הלאומי ורדון. שניים נקלעים לשם: רֶבֱּקָה, ישראלית ילידת אנגליה, ומרטין האנגלי; כל אחד מהם הגיע דווקא לכאן מסיבותיו האישיות. רבקה – כמעט לגמרי במקרה, היא חיפשה מקום שבו תתרחק לזמן מה מדירתה השכורה בתל אביב, מישראל, מבני משפחתה הלא רבים, רבקה גרושה. עד לא מכבר גרה עם בנה באנגליה, עד שהחליט לעלות לישראל ולהתגייס לצבא. רבקה סובלת מהתקפי חרדה קשים שמשבשים את חייה כבר שנים, ולאחרונה החמירו, והיא מאמינה שאם תתרחק ממציאות חייה הרגילה, תוכל לעשות לעצמה "ריסטרט" ולהתגבר על ההתקפים הללו. אל הכפר המסוים הגיעה כמעט באקראי: חיפשה מקום מבודד יחסית, שיש בו נופים נאים, והזמינה כרטיס טיסה ממש בהחלטה של רגע, אפילו בלי לדעת היכן תלון שם, בכפר, ומה בעצם תעשה בימים הבאים.

מרטין הוא יזם של חברת הזנק קטנה. ביחד עם השותף שלו הוא מפתח אפליקציה תיירותית שכאשר תתחיל לפעול, תאפשר למטיילים למצוא אתרים אותנטיים מקומיים בכל ארץ שבה התוכנה תפעל. כרגע הם בשלבי פיתוח אחרונים, אבל כספם הולך ואוזל. מרטין מקווה לתת לחברה הזדמנות להצליח על ידי כך שישכנע את אביו למכור את הבית הכפרי הנושן, השוכן בכפר שאליו הגיעה רבקה. אם יצליחו למכור את הבית, לא יאלץ לגייס משקיעים מבחוץ. המהלך חשוב לו במיוחד כי הוא מרגיש צורך עמוק להוכיח לגרושתו שהוא מצליח בחיים, אף על פי שהיא עזבה אותו.

ובכן, מרטין מגיע לכפר כדי לבחון את הבית, לקבל עליו הערכת מחיר ממתווך הנדל"ן המקומי, ולקדם את תוכניתו, למרות ההתנגדות של אחיו, דיוויד, שהוא עורך דין מצליח ונשוי. דיוויד קשור רגשית לבית שאליו נהגו בני המשפחה לנסוע בחופשותיהם מאנגליה, והוא מעדיף לשפץ אותו, ולממן את ההשקעה בהשכרת חדרים, כך שהבית יישאר בחזקת בני המשפחה גם בעתיד.

כצפוי, רבקה ומרטין נפגשים די מהר. ו – שוב, די מהר – הפגישה האקראית בכנסייה המקומית מניבה קשר חזק, כמעט מיידי. מכאן ואילך אנחנו מלווים את הסיפור הקלאסי של גבר ואישה שיש ביניהם משיכה, אבל אי הבנות מרגיזות מונעות מהם לצעוד ביחד באושר ובהרמוניה אל קשר זוגי מתמשך.

כך הרי מעוצבים כל הסיפורים הרומנטיים. אליזבת בנט מסרבת לדארסי, השידוך האופטימלי; ג'יין אייר עוברת תלאות רבות, עד שהיא מתאחדת עם רוצ'סטר, אפילו לכלוכית ממשיכה לסבול, עד שהנסיך מוצא אותה: מדובר בדגם קלאסי של מהמורות שאותן אוהבים צריכים לצלוח, עד לרגע ההתאחדות המאושרת.

מאחר שלא ידעתי אם הסופרת בחרה לציית לנוסחה המוכרת, היא הצליחה בכל זאת למתוח אותי, ובה בעת גם לעשות את מה שהיא כנראה טובה בו במיוחד: לתאר את הטבע והנופים שאליהם שלחה את גיבוריה…

הספר הנעים את זמני, ואף עשה את זה בצורה שיכולה להיתפס כידידותית: בקיצור ולעניין… לא סימנתי בו שורות נבחרות שאותן אני מבקשת לזכור, אבל אני מאמינה שיש מקום גם לספרים כאלה – מושכים וטעימים, גם אם לא מזינים, אם אשתמש בדימוי מעולם הקולינריה…

הוצאת שתיים, 2025
עורכת: מוריה דיין קודיש
206 עמ'