האירוע היה חד פעמי, נדיר ויוצא דופן. אירוע שהוצף באור וביופי, ערב הכרחי ומוצדק מאין כמוהו.
הוא התרחש במוצאי השבת האחרונה. במרכזו עמדה אישה, שושי שמיר, שמלאו לה ממש באותו יום שבעים. אישה למודת סבל שידעה בחייה לא מעט כאב, אובדן ושכול, אבל ידעה כל השנים לשמור על נדיבות של הלב ועל היכולת למצוא בכל מקום פשר ויופי.
חברותיה החליטו לעשות מעשה, ובלי לשתף אותה ליקטו כמה משיריה הרבים. המשוררת והעורכת חגית חוף, ביחד עם המשוררת והעורכת דיתי רונן, ערכו אותם, ומצאו לקובץ בית ראוי בהוצאת כרמל, שם שמחו להוציאו לאור, וערכו לכבודה מסיבת הפתעה, לכאורה – לכבוד יום ההולדת, אבל בשיאה של המסיבה הגישו לשושי את ערימת הספרים שלה, עטופים באריזת מתנה.
ההתרגשות, לא רק של שושי, של כל הנוכחות והנוכחים, הייתה רבה.
שמו של הספר “עננים מוכי זוהר” מיטיב לבטא את דמותה של שושי, כמשוררת וכאדם: כן, יש עננים, והם מוכים, אבל במה? לא בקדרות, לא בייאוש, אלא בזוהר הבוקע מהם, ומאיר על סביבתם.
כל שיר מכיל הפתעות ססגוניות, “מַמְתַּקֵּי עֲשִׁירִים”, ובכולם מתעוררת התחושה ששום דבר לא קושר ולא כובל את המשוררת. היא מעזה להיסחף ולהמריא, לתת למילים לקחת אותה, ועם זאת היא שולטת בהן, בצליליהן, במשמעויותיהן.
הכול יכול להופיע בשירים: “עָבִיט שׁוֹפְכִין” ו”עֲצִירוּת”, לצד “תַּבְלִינִים מְיֻחָדִים” וּ”תְמוּנוֹת דְּיוקָן” ונוף, “אֲדָווֹת” ו”תַּלְתַּלֵּי כֶּסֶף”, ו”שִׂמְלָה סְגֻלָּה מִקְּטִיפָה אֲמִתִּית”.
