לחיות בעולם שכולו חד-פעמיות? הרי זאת התאבדות, טירוף…!

הבקבוק היפה הזה שאתה מחזיק בידך. לאחר שנשתה את היין שבו, נטיל אותו לפח האשפה… אינך סבור שזה פשע, רישעות וטיפשות? חשוב על מה שהיה קורה לבקבוק הזה לפני פחות מחמישים שנה, לפני פחות משלושים שנה…

כשנתרוקן, היו מניחים אותו במחסן. עד לבציר הקרוב, והיו שבים וממלאים אותו יין, או שהיו מפרישים אותו למטבח, ליצוק לתוכו מיץ פירות שהיו מבשלים בבית לקראת החורף. או שהיו מניחים אותו על איצטבא במטבח, ליטול בו שמן מן הפח, לקחת בו מים למסע, לשגר בו מתנה לידידים: מי חשב על זריקה לאשפה? ואם נשבר הבקבוק, היו משתדלים לתקן בדבק, או לשייף את שׁוּלָיו, כדי שישמש אגרטל לפרחים או כוס. ואם נשבר לרסיסים, היו קובעים את הרסיסים בשיכבת הטיח העליונה של גדר הבית, כדי שאם ירצו גנבים לפרוץ לחצר, יבואו על עונשם. ובשברים הקטנים, הנוצצים, היו ילדים משחקים…

ועכשיו כתוב על הבקבוק "לשימוש חד־פעמי"… למה חד־פעמי? אתה יודע כיצד הם מסבירים זאת; הם אומרים כי על ידי השמדת בקבוקים, כלי־אריזה ושאר חפצים הם מגבירים את התעסוקה בעולם ומחזקים את התעשיה…

שקר וכזב! על ידי שימוש חד־פעמי הם משמידים את התרבות. יש רק דבר אחד שהוא חד-פעמי, וזה האדם עצמו, הפרט. אתה יכול לשער בנפשך איזו עצבות, איזו בדידות ואימה מקיפים את הדבר החד־פעמי הזה… וכדי שיוכל האדם לשבור את מעגל חד־פעמיותו, את ערירותו המנוולת, הוא מחפש לו דרכים, הוא מחבר מוסיקה, הוא מצייר, הוא מקים בניינים… והוא עושה עוד דבר אחד: הוא מעביר חפצים ממנו אל יורשיו. מאם לבתה, מאב לבנו… כן, בקבוקים., למשל… למה לא? אסור שהחפצים הללו יהיו גם כן חד־פעמיים, מפני שאז אבדנו… לחיות בעולם שכולו חד-פעמיות? הרי זאת התאבדות, טירוף…!

בנימין תמוז, 1985

4 thoughts on “לחיות בעולם שכולו חד-פעמיות? הרי זאת התאבדות, טירוף…!”

  1. צודק תמוז. היום, לשמחתי, הבקבוקים חייבים בפיקדון. אני זוכר גם למה עברנו לבקבוקי פלסטיק: הייתה בעיה של בקבוקי זכוכית עם משקאות מוגזים בתוכם, והם היו מתפוצצים. את הבקבוקים אני זורק היום למחזור או נותן למישבו/י שאוסף/ת אותם במקום לקבץ נדבות.

  2. כל כך מדויק.
    מצטרפת לנאמר בכל מילה ומילה.
    כנ"ל על הנזק הרב של אריזות פלסטיק ושקיות ניילון.
    אכן כן, התגברה בימינו התחושה של ארעיות האדם, כהבל היו ימיו ללא תועלת לסובב אותו. רק הרס וגריפת כוח וממון, כאילו לקבר ייקח את שצבר בימיו.
    מטלטל אותי כל היבולים שמשמידים, הטונות של אורז כביכול מזוהם (איך מזוהם, הרי הוא עובר בישול של מאה מעלות). מה מסתתר מאחורי כל הפעולות הזדוניות האלה???
    יש תחזית של מיליונים שימותו מרעב. האם במכוון מזרזים מהלך זה?
    עצוב לי שזאת הירושה לילדינו.
    שבת נעימה לך.

השאר תגובה