אני יכול, פחות או יותר, להבין, מניין נובעות שיטות הטיפול ה"אלטרנטיביות", אבל חסידי ההומאופתיה ממש מתמיהים אותי. הם לוקחים חומרים ומוהלים אותם עד כדי כך שכל מולקולה שב"תרופה" היא בעצם – מים. ברור שהם פשוט רוצים להאמין.
כנראה שזהו אֵל שקל לסגוד לו, יותר מאשר לאלים אחרים, כי אין צורך להתפלל (עד שאומרים לך שהתרופה לא פעלה ואתה, למעשה, גוסס), אבל לטעמי הבעיה היחידה שהומאופתיה יכולה לפתור היא – צמא. או – אם משהו עולה באש, ואז עושים בה שימוש חיצוני.
ומצרף כאן גם קישור לפוסט שמוקדש לנושא זה:
https://kankan111.blogspot.com/2016/05/blog-post_57.html
תודה!
אין דבר שאי אפשר להאמין בו כשר "בהצלחות" אין אפשרות לערוך ניסויי ביקורת, כמו שעושים במדע. למשל, מיליונים נשבעים שקפסולות אדומות (שתכולתן הלא ידוע לנוטליהם הוא סוכר פשוט) ריפאו את כל תחלואיהם 🙂
זה במקרה הטוב… כי בטיפול במחלות ממשיות מסתבר שאותן קפסולות אדומות נכשלות…
היי עופרה. הפתעת אותי. בואי נגיד שזה רק מים. עדיין ההופמאופתיה איפשרה לי לגדל ילד ללא אנטיביוטיקה. לגדל ילד ללא תרופות קונוונציונאליות. ההומאופתיה הצילה אותי ואת האקס שלי מניתוחים פולשניים. ההומאופתיה – כשמשתמשים בה נכון ולא מדמיינים שהיא מתאימה למצבי חרום, היא צורה של הגנה על הגוף מקיצוניות בשימוש בתרופות המטפלות בסימפטום ולא בנפש. לדעתי מגיע לה יותר כבוד בבלוג שלך.
את הדברים ציטטתי כמובן מספרו של אדם קיי, רופא, וכן, הם באמת משקפים את דעתי הלא מלומדת. את ואני נסכים לא להסכים…