4 thoughts on “אברהם סוצקבר, "חרוזים שחורים"”

  1. סוצקובר הוא משורר גדול. גדול! כמה חבל (טראגי?) שכמשוררי-שפות-נכחדות הוא לא זכה לתפוצה ולתהילה העולמית לה הוא כה ראוי.
    בסוף שנות השמונים הייתי חבר ארעי בחבורה שהתכנסה,מדי שישי בבוקר,במסעדתו היהודית הנודעת של שמוליק כהן,ברחוב הרצל בת"א. היו שם הרבה טשולענט ודגים ,וודקה ונקניקים ושיחה טובה ואווירה של עולם אירופאי של פעם.
    בין כל הפנים,סביב השולחן העמוס, זהרו פניו של סוצקובר, שאמנם מיעט במילים אבל הביע הרבה.

השאר תגובה