השאלה "מהי משמעות: עיבוד העבר" דורשת הסבר. היא מתייחסת לביטוי אשר הפך בשנים האחרונות באופן חשוד ביותר למטבע לשון. כפי שהשתגר בלשון, מובנו של הביטוי "עיבוד העבר" אינו שהעבר אכן זוכה לעיבוד רציני, שכישופו הותר בכוחה של תודעה צלולה, אלא הכוונה היא למתוח מאחור קו ולסלקו במידת האפשר מן הזיכרון.
המחווה הקוראת לשכוח ולסלוח על כל שנעשה, שאולי היה רשאי לנקוט מי שסבל את העוול, ננקטת בפועל על ידי תומכיהם של האחראים לו. במסגרת ויכוח אקדמי כתבתי פעם: "בביתו של התליין אין מדברים על החבל, כדי לא לעורר תרעומת." אולם עצם הקישור האבסורדי כל כך בין הנטייה הלא־מודעת, וגם זו שאינה כה לא־מודעת, להתגונן מפני תחושת האשמה, לבין רעיון עיבוד העבר, מבהיר עד כמה הכרחי לתת את הדעת על עניין זה — המעורר גם היום אימה כה רבה, עד כי רבים חוששים לקרוא לו בשמו. ניכר רצון לברוח מן העבר: בצדק, מכיוון שהחיים בצלו אינם אפשריים כלל, ומכיוון שלאימה אין קץ, כל עוד מתבקשים לגמול על אשמה ועל אלימות באשמה ובאלימות.
חשוב לעבד את העבר לא בתוקף היותו כזה שעבר זמנו אלא ככלי לבדיקת ההווה. זה לא קשור לזיקנה.זרועותיו של העבר נשלחות אלינו ולופתות אותנו בעבותות. כדי להשתחרר מן העבר יש לחוות אותו מחדש, לדוש בו עד מיצויו. לא מדובר על "חפירות"כמו שניתן לכנות זאת אלא בחקירת הנפש המתייסרת.כאשר זו נפשנו שלנו יש לנו אחריות לשמירה על שלמותה. אם התבצע רצח נפשי יש לצאת לעזרתה ולחלץ אותה מחדש. העבר הוא רק כותרת להתרחשויות לא פשוטות שרק אם נישיר מבט אליהן- נוכל להן.
בדיוק כך. תודה!
העיסוק בעבר הוא בעיני ביטוי לזיקנה במובן שמי שכבר אין לו הווה ועתיד שקוע בעבר. מילא אם נניח שהעיסוק בעבר הוא למען תכנון טוב יותר של העתיד בבחינת למידת לקח, אבל זה תמיד בערבון מוגבל, כי למרות שלפעמים קיים דמיון בין העבר להווה זה לא נכון ולא אחראי להניח שמה שהיה הוא שיהיה, כמו למשל לימוד "לקחי השואה". איזה לקח אפשר ללמוד? שאירן דומה לגרמניה הנאצית ולכן או שנברח או שנטיל עליה פצצות אטום? ואם עוד איכשהו אולי יש טעם מסוים בלימוד העבר כדי לנסות עד כמה שניתן לא לחזור על שגיאות , הרי שבוודאי שאין טעם לעסוק בעבר על מנת להתחשבן ולנקום.
צר לי, אבל שוב זה קורה: אני לא מסכימה אתך. אין שום קשר לזקנה. לפעמים אין ברירה, לפעמים חשוב, להתמודד עם העבר, כדי להשתחרר ממנו. להכיר אותו ובו, כדי להמשיך הלאה. לפעמים צריך ללמוד לכעוס, כדי להתחזק. ויש עוד נסיבות שבהן העיסוק בעבר מחויב המציאות בהווה.