"בשנים האחרונות מתבהרת תמונה הרבה פחות זוהרת של רמת ההוראה במוסדות להשכלה גבוהה. לא במקרה אחת השאלות שהופיעה לאחרונה בפורטל השאלות Quora היתה: מדוע כה הרבה פרופסורים כל כך גרועים בהוראה?
לא נעים להודות, אבל חלק גדול, ואולי אפילו רוב המרצים באקדמיה אינם יעילים, מחפפים ורחוקים מלהלהיב. הסטודנטים שיושבים בשיעוריהם מאבדים ריכוז, נלחמים (לא תמיד בהצלחה) ברצון להירדם. בסקר שנערך בבריטניה נמצא כי כ-60% מהסטודנטים השתעממו בלפחות מחצית מההרצאות שבהן השתתפו. רק 2% מהנסקרים טענו שאף הרצאה לא שעממה אותם.
לא במקרה רק חלק קטן מהמרצים באקדמיה מצליח למשוך ולרתק קהלים רחבים מחוץ לכותלי הקמפוס, ורובם אינם מוזמנים להרצות בפורומים לא אקדמיים. מבין 25 ההרצאות הפופולריות ביותר ב"טד" בכל הזמנים רק חמישה מהמרצים לימדו באוניברסיטה, ורק אחד מהם ציין זאת בפרופיל האישי שלו (אולי מפני שבא מהרווארד).
בשורה התחתונה, המיתוס סביב איכותן הגבוהה של ההרצאות באוניברסיטאות מתפוגג בשנים האחרונות."
איכות אינה רק "למשוך ולרתק". אף שזה מאוד רצוי, התנאי ההכרחי הוא דווקא העומק והשליטה בחומר.
מסכימה בהחלט.
הייתי שמח לקיים דיון על האקדמיה וכמה היא מיותרת. אני לדוגמה סירבתי ללמוד באקדמיה ולמרות זאת, איכשהוא, שרדתי כדי לספר. אבל אין עם מי לקיים דיון כי כולם רצים לתואר ראשון, פסיכומטרי, תואר שני, וכו' – ואחרי שהשקעתם כל כך הרבה זמן וכסף שם, אתם תהיו אובייקטיביים בדיון כזה?
וזו גם דעתי על הספר. עם כל הכבוד לעוז אלמוג, אתה רוצה להתריס מול האקדמיה? אל תכתוב ספר, וותר על תארייך בטענה שהם לא שווים כלום. נראה אותך.
בעיני המעשה שתמר אלמוג ועוז אלמוג עשו נועז וחתרני. דווקא מבפנים. דווקא כמי שמכירים את המערכת היטב. ותוקפים אותה בכלים שלה.
מה שקשה כלכך בספר הזה הוא אי הנכונות להכיר שחלק מהתופעות המתוארות הם תוצרים של אותו תהליך בדיוק שאותו הספר מקדם – נאו-ליברליזציה של האקדמיה. ובכל מקרה הנה מה שכתב לי תלמיד השבוע:
ורציתי להגיד לך שעזרת לי מאוד, והלמידה איתך היא חוויה שלא הכרנו.
אני משוכנעת שיש הרבה מאוד מרצים-חוקרים מצוינים, ושאַת אחת מהם: מרצים שמאירים את חיי תלמידיהם, ומשפיעים עליהם לטובה.