באמצע מאי 2014 הזמין אותי אילן יצחייק, העורך הראשי של Xnet (אתר שמסונף ל-Ynet) לכתוב אצלם טור שבועי שבו אספר על חייהן ויצירתן של סופרות נודעות. "נקרא למדור 'סופרת סופרות'", הוא הציע.

נעתרתי לאתגר בשמחה.

"וחוץ מזה," אמר אילן, אדם שופע יצירתיות, מעוף ונדיבות, (אילן היה, בין היתר, אחד המקימים של  (Ynet "כדאי לך להקים בוורדפרס בלוג משלך".

בלוג משלי?

מעולם לא עלתה האפשרות בדעתי.

"כן," אילן אמר, והזמין אותי למשרדו להראות לי בלוגים פעילים, כדי שאבין מה האפשרויות.

נעניתי גם לאתגר הזה.

במשך שבועיים או שלושה נאבקתי בפלטפורמה שוורדפרס מציע. היו רגעים שכמעט התייאשתי, וחשבתי שאולי מוטב לפנות אל בונה אתרים מקצועי, שיעשה בשבילי את העבודה. אבל לא, לא ויתרתי. המשכתי לנסות ולפענח את הכלים שוורדפרס מציע. כל כלי נוסף שהשתלטתי עליו מילא אותי בשמחה. אהה. כך יוצרים את התפריטים! וואו, הנה, כך מסדרים גלריית צילומים, אפשרות לקישורים, כך משנים את המראה של דף הבית – כל יום והחידוש שלו.

בשלב הראשון אמרתי לעצמי – טוב, יהיה לי בלוג סטטי, כי על מה כבר יש לי לכתוב שם…?

אבל לאט לאט נודע לי שדווקא יש. והרבה: יותר מ-1,300 פוסטים עד כה, ואם בהתחלה הגיעו אל הבלוג כמה מאות קוראים בחודש, היום מבקרים בו כל חודש כמה עשרות אלפים.

מאז הצעתו הראשונית של אילן עלה כל שבוע הטור בXnet. סיפרתי בו בשמחה גדולה על ג'ורג' אליוט, לאה גולדברג, ג'יין אוסטן, ורבות אחרות (בתחתית של כל טור קיים הקישור ל(Xnet-.

כעבור שנה או יותר כשביקשתי "להתחדש", שאלתי את אילן – מה עכשיו? מה הלאה?

אחרי כמה ימים הוא חזר עם ההצעה המלהיבה: "תכתבי על שירים".

וואלה!

כל הטורים שעלו בXnet- הופיעו כמובן גם בבלוג "סופרת ספרים" (שאת שמו שאבתי מהרעיון המקורי של אילן!)

והיה גם מדור של "נאומים מפורסמים".

לכל אורך הדרך עבדתי עם העורך יובל ניב.

לא פעם התנצחנו בקולניות, כשיובל הגזים, לטעמי, בעריכה. היו בינינו לא מעט התנגשויות, אבל במשך השנים התפתחה מערכת של הערכה הדדית. ידעתי שיובל שומר עלי מפני טעויות, ויובל ידע שהטורים יגיעו תמיד בזמן, גם בתקופות קשות, כשסעדתי את מיכל בחוליה, וגם בימים שמחים כשנעדרתי מהארץ, בטיולים בחו"ל, הטורים היו מוכנים ונשלחו במועד.

Xnet זיכה אותי פעמיים גם בהזדמנות לספר על ספרים שכתבתי: כשראה אור ספר המתח רצח בבית הספר לאמנויות ראיינה אותי ירדן אליעזר, וכשראה אור ספר השירים מה המים יודעים על צמא סיפרתי עליו ועל התהליכים שליוו את כתיבתו.

חשבתי שהקשר המפרה, שהסב לי שמחה כה רבה, יימשך באותה מתכונת עוד שנים ארוכות.

אבל השבוע התבשרתי: האיום שעליו הודיעו בעין השביעית באוקטובר 2020, אכן מתממש: "אתר Xnet  צפוי להיסגר".

פרסום הטורים על השירים ב-Xnet אחת לשבועיים ביום ראשון, ייפסק.

אני רוצה להודות לאילן הטוב והמוכשר, שבזכותו גיליתי עולם ומלואו, וליובל המסור, על שנות העבודה המשותפת.

לשמחתי, הבלוג "סופרת ספרים", שתלוי רק בי ובדחף שיש לי לספר על ספרים, שירים, סרטים, ממשיך להתקיים.

בידיעה המוקדמת על סגירת Xnet שהופיעה בעין השביעית נכתב שהאתר "מצליח להגיע לקהל של כ-3 מיליון גולשים בחודש". כמה חבל לאבד את כל הקוראים הללו (גם אם לא כל המיליונים קראו מן הסתם דווקא את הטורים שכתבתי על שירים…)

מילא. ממשיכים הלאה. כדבריו היקרים של עמיחי: "לֹא כַּבְּרוֹש, / לֹא בְּבַת אֶחָת, לֹא כֻּלִּי, / אֶלָּא כַּדֶּשֶא, בְּאַלְפֵי יְצִיאוֹת זְהִירוֹת-יְרֻקּוֹת…"

גם המשל על שלוש הצפרדעים עולה פתאום על הדעת: רק הצפרדע שלא מתייאשת, זאת שממשיכה כל הלילה לנוע בתוך החלב, מוצאת את עצמה בבוקר עומדת על תלולית של חמאה. (ואם לא – לפחות ידעה שעשתה כמיטב יכולתה, ואולי יש בכך נחמה).