אמש בפסטיבל הסרטים בחיפה: "החיוך האטרוסקי": קלישאתי

 

 

 

"אין בו סקס, אין בו אלימות, ואין פעלולים". המפיק ארתור כהן (שזכה בעבר בעבר בכמה פרסי אוסקר, ביניהם על "הגן של פינצי קונטיני", "שחור ולבן בצבעים" ו"מהלכים מסוכנים") שיבח את סרטו החדש "החיוך האטרוסקי". ובנקודה הזאת הוא צודק. אכן, הסרט, כפי שאמר, יוצא דופן בקולנוע האמריקני העכשווי, בהיעדר שלושת המרכיבים השכיחים כל כך.

הבעיה שמה שיש בו דומה מאוד לסרטים אמריקניים רבים אחרים. היחסים פשטניים וצפויים, והכול למעשה ידוע מראש, כי העלילה מצייתת לכללים המוכרים היטב: רורי מק'ניל, סקוטי מבוגר ומחוספס, נאלץ לעזוב את ביתו שעל אחד האיים בצפון סקוטלנד ולנסוע לסן פרנסיסקו כדי שהרופאים שם יבדקו אותו ויגלו ממה הוא סובל. איך בנו, שהיגר לארצות הברית לפני חמש עשרה שנה, יקבל את פניו? איך תתנהג כלתו? ומה יקרה לו כשיכיר את נכדו הפעוט, שאותו לא פגש מעולם?

נכון שכולנו יודעים מראש את התשובות לשאלות הללו? שהרי זאת עוד וריאציה על הנושא המוכר עד זרא של סרטים אמריקניים: מפגש טעון בין בני משפחה שהתרחקו, התקרבות בלתי נמנעת, מישהו שממיס את הלב, במקרה שלפנינו התינוק המתוק באמת שהסרט מציג.

הנקודה המשכנעת ביותר בסרט היא, אכן, התינוק. לא ברור איך הצליחו "להוציא" ממנו משחק כה מדויק ומשובח, ועל כך הידד לזוג הבמאים (הישראלים!) שסיפרו כיצד במהלך העבודה על הסרט נאלצו, בדומה לאימא המוצגת בו, להשאיר את הטיפול בתינוק שלהם בידי אחרים, כדי להתמסר לעבודה.

גם בריאן קוקס, השחקן המגלם את רורי מק'ניל (בשנה שעברה בפסטיבל הסרטים בחיפה ראינו אותו מגלם את צ'רצ'יל) מיטיב, כדרכו, לשחק. הוא משכנע בדמותו של הסקוטי עז המצח, שמצליח, בדרכו, לטעת בבנו כוחות שלא היו לו בעבר, ועוזר לו להתנער ממלכודת של זהב שמוצבת לרגליו. אבל מי יכול להאמין, למשל, להתאהבות החפוזה שמתרחשת בסרט? ומה הטעם בסמליות האמנותית, כביכול, שאין בה באמת שום תוכן, של הפסל שהעניק לסרט את שמו?

הסרט הוא עיבוד של ספר מצליח מאוד, הנושא את אותו שם, שכתב הסופר הספרדי חוסה לואיס סמפדרו. לא קראתי אותו, ואין לי מושג אם הסרט נאמן לו, או אם הוא מיטיב אתו.

9 תגובות על ״אמש בפסטיבל הסרטים בחיפה: "החיוך האטרוסקי": קלישאתי״

  1. קראתי את הספר שהיה האמת מצויין.
    הספר הרבה יותר משכנע. המחבר ספרדי שכתב על זקן שחי בכפר איטלקי ועובר למילאנו עקב מחלתו. אין להשוות. הסרט קלישאתי. לא אהבתי את המשחק של הגבור הראשי. הסרט לא משכנע. אין להדוות.
    מסקנה: חבל ללכת לסרט אחרי שקוראים ספר.נדיר שסרט משתווה לספר.

    Liked by 1 person

  2. למה לסרס את כוונת המשורר ???

    מה רע באיטליה-סיציליה-מילנו, איכר איטלקי ןנכדו בן ה3 שהחליטו ל'שדרג' אותם ל
    סקוטלנד-סן פרנסיסקו, שף ונכד תינוק?

    האם נמצא שזה מוכר יותר? האם כדי להתגבר על מגבלות השפה של הבמאים/מפיקים?!

    קרתנים-חנפנים

    אהבתי

  3. ולבעלת הטור ייאמר:

    התגובות שפורסמו ענייניות – גם לא סתרו דבר ממה שאמרת.
    כל התפלפלות והתנצחות מיותרת

    אהבתי

  4. הסרט החיוך האטרוצקי נפלא ואנושי. נע בין צחוק לדמע ולעיתים מעט קלישאה אך במידה הנכונה. משחק משובח של כולם ובראשם בריאן קוקס, ובבימוי מצוין של שני הישראלים.כבוד!מומלץ!

    אהבתי

  5. ראינו את הסרט בטרום בכורה.
    סרט עדין. חוזר על נושאים שדנו בהם בעבר אך עדיין מצליח להיות מרגש בסיפור ובמשחק.
    כל הכבוד לבמאים הישראלים שקיבלו הזדמנות בסרט ארוך ראשון לשחק במגרש של הגדולים.
    נהננו מאוד ותודה

    אהבתי

להגיב על ד לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s