לָאֶרְטֶס:
הו, אז היא טבעה.
מלכה:
טבעה, טבעה.
לָאֶרְטֶס:
את מלאה מים רבים מדי, אופליה מסכנה,
לכן אני אוסר את דמעותי. אבל
אנחנו חלשים – הטבע את שלו
עושה, ושתאמר לה הבושה מה שתאמר.
(בוכה) כשאלה יסתלקו, לא אהיה עוד נקבה.
שלום, כבודו. יש לי נאום של אש
שמשתוקק לשרוף, אך השטויות
האלה מטביעות אותו.
(יוצא)
ויליאם שייקספיר, “המלט” מערכה IV תמונה 7
לעברית: דורי פרנס
