מי שזקוק לאַנְטידוֹט יעיל כלומר – לתרופה נוגדת רעל – כנגד דבריו המתועבים של הרב אלי סדן, מוזמן לצפות בפרק הראשון בסדרה החדשה שעלתה לאחרונה בנטפליקס.
כזכור, הרב, שזכה לפני שנתיים בפרס ישראל, צולם בעת שהרצה לחניכיו במכינה הצבאית שייסד, ואמר להם כי "הפשע שהפמיניזם המודרני יוצר הוא לחנך את האישה להיות עצמאית, להיות בלתי תלויה בבעלה, לדאוג שיהיה לה הכנסה מספיק טובה. מסרסים את היכולת שלה להיות אישה טובה ואימא טובה. זה אסון, זו טרגדיה […] מחנכים אישה מגיל צעיר שהיא צריכה להיות עצמאית ומסרסים את הכוח הכי חשוב שיש לה – הכישרון והתבונה לבנות את הבית".
נטפליקס מעניקה במה למנחה הטלוויזיה הוותיק דיוויד לטרמן, בסדרת ראיונות ששמה "את האורח הבא אין צורך להציג". שיחתו עם הצעירה הפקיסטנית מלאלה יוספזאי שזכתה בגיל 17 בפרס נובל לשלום היא מופת של הנאה צרופה.
מלאלה זכתה בפרס נובל בשל פעילותה למען השכלה של נערות ברחבי העולם. כשהייתה בת 15 ירה בה איש טליבן באוטובוס שבו נסעה בדרכה חזרה הביתה מבית הספר. היא נפצעה פצעים אנושים, הוטסה לאנגליה, החלימה, והיא ממשיכה בפעילותה שהחלה בה כבר בגיל 11, תחילה – בבלוג שבו כתבה על זכותן של נערות לרכוש השכלה. כיום היא עסוקה בהקמה של בתי ספר, בעיקר במקומות שבהם עזרתה נחוצה, באפריקה ובאסיה.
מלאלה ניחנה באישיות קורנת. התבונה, האיפוק, חוש ההומור, הנועם הרב שהיא משדרת, לצד כושר המנהיגות יוצא הדופן והנחישות והמסירות לרעיון שהיא מטפחת מאז שהייתה ילדה, מרשימים ומעוררים השראה. השיחה שלטרמן מנהל אתה אינה מתמקדת רק בפמיניזם שלה, או במאבקה למען השכלה של נערות. לטרמן מתבדח אתה, שואל אותה שאלות אישיות, "אני רוצה שבסוף המפגש נהיה חברים," אומר והיא משיבה מיד, "אנחנו חברים!"
תגובותיה מרשימות ומרגשות מאוד. כך למשל, כשהוא שואל אותה מה דעתה על הנשיא טרמפ, היא עוקפת את המכשול באלגנטיות ומפתיעה את לטרמן האמריקני בתגובתה: "אני גרה באנגליה," היא עונה לו, "מה הדעה שלך עליו?…"
מרגש במיוחד לצפות בה כשהיא מסבירה מדוע חשוב כל כך שנערות ילמדו. במה הן יכולות לתרום לא רק לסביבתן הקרובה, אלא לאנושות כולה.
"מה יש לטליבן נגד השכלה של נשים?" שואל המראיין, "מהיכן זה מגיע? למה הם עושים את זה? ממה הם פוחדים?"
"הם משתמשים בשם האסלאם," היא משיבה, "הם אומרים 'זה מה שאלוהים אומר. זה מסר מאלוהים'. והם טועים לגביו לגמרי, לדעתי." היא מוסיפה ומסבירה: "הם יודעים שחינוך יכול להעצים נשים. הם זיהו את זה. כי הם יודעים שאם אישה תלמד בבית הספר, היא תהיה עצמאית. היא תקבל החלטות בעצמה. יהיה לה סטטוס משלה. היא תעבוד. היא תצא מהבית ותסגל זהות אישית. והם פשוט לא רוצים את זה. הם לא יכולים לקבל נשים כשוות. מה שממש חבל, הרעיון הזה."
מלאלה מוסיפה ומסבירה שמדובר פשוט בשנאת נשים. ברצונם של גברים לשמור על עליונותם ועל חולשתן של נשים. "הם רוצים שנשים לא יהיו חכמות, שהשכל שלהן יהיה חלש יותר, שלא יוכלו להחליט כמו גברים. זה פשוט שגעון גדלות ושנאת נשים נושנה. ואז מוצאים תירוצים: תירוץ תרבותי, תירוץ דתי, ומנסים למצוא איך לתמוך בעמדה הזאת."
האם יש טעם להראות את השיחה אתה לרב סדן? למרבה הצער, די ברור שלא.
מוטב להתמקד במלאלה. את נאומה בטקס הקבלה של פרס נובל חתמה במילים האלה: "ילדה אחת, מורה אחת, ספר אחד ועט אחד יכולים לשנות את העולם".
מדוע אלו שרוצים לשלוט על נשים נחשבים שונאי נשים?
זאת שאלה רטורית, נכון? או התבדחות?
עופרה עופר, זו שאלה המשגית. אפשר הרי לקרוא להם משתלטי נשים או מנצלי נשים וכד'. ברם איני רואה כאן עדיין בהכרח שנאה. ולכן אני שואל, אולי אני מפספס משהו ותוכלי להחכים אותי.
אפשר להניח שמי שרוצה להשתלט על נשים, להצר את צעדיהן, למנוע מהן השכלה, עצמאות, שוויון בשכר, ובכלל, לא נוהג כך מפני שהוא בעד נשים. ברור שגבר כזה אינו רואה בהן בני אדם שווים לו, ואי אפשר לדבר על חיבה, או חברות, או אהדה. שלא לדבר על ניצול או פגיעה ישירה.
עדיין אין פה שנאה מוכחת. אולי לא מדובר פה, לדעת רבים, בגורם הכי חיובי. ברם הוא לא שונא. אולי הוא שונא עצמאות נשים. וגם זה לא בטוח. ייתכן שהוא נהנה לראות נשים חזקות אבל הוא רוצה את האשה שלו כנועה. כמו מעסיק שרוצה עובד כנוע ויש לו חברים עצמאיים. וגם אנשים רבים משעבדים בעלי חיים והם מוגדרים כחובבי בעלי חיים. וכן אדם שאומר שהוא אוהב דגים הוא מובן כאחד שאוהב לנצל הדג ולאוכלו. ולגבי חברות, יש האומרים שהמילה חבר חופש קשורות. ואם את רוצה אשלח לך ציטוט. ברם אני רואה החברות מילה המצארצצט מצב יחסי של חיבור חזק לעומת חיבור-היכרות חלשים
ועוד מבט לבעיה ההמשגית. השקפת עולמי היא אגואיסטית, אני רואה את האדם אם יש לו בחירה חופשית כאגואיסט. זה אומר שיש לו תמיד עניין למקסם את הרצון שלו. ברם לא תמיד יש לו עניין לגרום רע לאחר מפאת שזה יוצר אצלו תחושה רעה.
וכשהעולם נהיה "נחמד" זה בגלל יחסי כוח או אינטרסים אגואיסטים של החזקים. אינטרסים לאו דווקא פיזיים.
מה היה יכול "להוכיח" לך שנאה? האיש "שאוהב" דגים (צלויים, על הצלחת) באמת אוהב אותם? לא. הוא אוהב את עצמו ואת ההנאות שלו. גבר ש"אוהב" נשים מוחלשות, תלויות, אומללות, מוגבלות בצעדיהן, כנועות, מנוצלות, אוהב רק את עצמו.
נכון אוהב את עצמו. ברם הוא לא בהכרח שונא את האחר.
נקצין יותר השאלה, את מכירה מישהו שלא אוהב רק את עצמו?
מקס שטירנר אומר שהאדם תמיד אגואיסט. ויש שני סוגי אגואיסטים: אגואיסט מודע ואגואיסט לא מודע. לאגואיסט הלא מודע, יש אינטרס אגואיסטי להיתפס כלא אגואיסט ולמעשה הוא עדיין אגואיסט.
אם תרצי, עופרה עופר, אשלח לך לינק, תוכלי אפילו לתרגם לקהל הרחב מאנגלית לעברית ולהפיץ את הבשורה שלו.
ברור שכל אחד מאתנו אוהב את עצמנו. אבל אם כדי לספק את היצרים של עצמו הוא מחפיץ את זולתו, או מתנהג לאחר באכזריות (למשל – מנצל, למשל – מחליש, למשל – משתמש בו לצרכיו), זה כבר עניין אחר.