אַחְרֵי כְּאֵב גָּדוֹל תְּחוּשָׁה רִשְׁמִית תָּבוֹא –
הָעֲצַבִּים יוֹשְׁבִים טִקְסִי, כְּמַצֵּבוֹת –
נֻקְשֶׁה הַלֵּב שׁוֹאֵל 'נָשָׂאתִי זֹאת? אֲנִי?'
וְגַם 'אֶתְמוֹל? אוּלַי לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנִים?'
הָרַגְלַיִּם, מֵכָנִיּוֹת, סוֹבְבוֹת –
כַּעֲשׂוּיוֹת מֵעֵץ
מֵאֶרֶץ, אוֹ אֲוִיר, אוֹ כִּמְצֻוּוֹת –
הִצְמִיחוּ בְּלִי מֵשִׁים
שְׂבִיעוּת רָצוֹן שֶׁל קְוָרְץ, כַּאֲבָנִים –
זֹאת הַשָּׁעָה שֶׁל עוֹפֶרֶת –
שֶׁאִם שׂוֹרְדִים, נִשְׁמֶרֶת,
כְּמוֹ שֶׁמִי שֶׁקָּפְאוּ אֶת הַשֶּׁלֶג זוֹכְרִים –
קֹדֶם – כְּפוֹר – אָז קֵהוּת – וְאָז מְוַתְּרִים –
לעברית: שושי שמיר ©
על חייה של אמילי דיקנסון
אמילי דיקנסון – האם זה מקרה שהשיר הזה מתפרסם לאחר הכתבה על לאה גולדברג ? – הייתה משוררת נפלאה באמת,מיטבה בפשטות האמירה המזוככת והתבונה הרבה שבשורות. וביניהן. (חבל שהרבה ממשוררינו לא למדו שיעור או שניים ממנה ועדיין מרחפים ברקיעים של מליצה,נפיחות ואהבה-עצמית)
גם היא,כגולדברג, חייתה בבדידות קשה – מחירו של שיר ?