"You cannot reason with a tiger when your head is in its mouth" טוען צ'רצ'יל כנגד לורד הליפקס ונוויל צ'מברלין באחד מרגעי השיא בסרט החדש "שעה אפלה". בתרגום חופשי: "אתה לא יכול לנסות לדבר עם הטיגריס בהיגיון, או לפייס אותו, כשהראש שלך נתון בתוך הלוע שלו."
צ'רצ'יל התמנה לפני ימים אחדים לתפקיד ראש ממשלת בריטניה, אחרי שהפרלמנט תבע להדיח את קודמו, צ'מברלין. כן, אותו צ'מברלין ששנה לפני פרוץ המלחמה חזר מגרמניה, אחז במטרייה, נופף בשמחה בפיסת הנייר – "הסכם מינכן" – שהביא אתו משם, והכריז כי הביא אתו "שלום בימינו": "peace in our time". אותו צ'מברלין רודף שלום שהפקיר את צ'כוסלובקיה, ותהה מדוע שמישהו בבריטניה ירצה להתכונן למלחמה "בגלל סכסוך בארץ רחוקה, בין עמים שאנחנו בכלל לא מכירים."
תחילתו עלילתו של הסרט במאי 1940. גרמניה הייתה אז בשיא כוחה, וכוחותיה נעו מערבה בסערה. בקרוב תכבוש את בלגיה, וגם צרפת תובס בעוד זמן לא רב. בקבינט תבעו מצ'רצ'יל, ראש הממשלה זה כמה ימים בלבד, לשתף פעולה עם ההצעה להיעזר באיטלקים שניאותו לתווך בשיחות לא ישירות עם היטלר, כדי לנסח תנאים של "הסכם שלום" אתו (ובעצם, כדי להיכנע). לפי הסרט "שעה אפלה" הובילו צ'מברלין והליפקס את ההתנגדות להמשך המערכה הצבאית, שכן הסיכויים לנצח נראו קלושים. הם חששו שאנגליה עומדת בפני פלישה גרמנית, וחשבו שמוטב "להוציא" מהיטלר הסכם שימנע אותה.
צ'רצ'יל ראה בכך כניעה לכוחות הרשע (וצדק, כמובן!). שוחרי השלום ראו במהלך שהציעו מעשה רציונלי, פרקטי, הומני, אחראי, (פציפיסטי?). סברו שיש לוותר על פנטזיה שתסתיים במרחץ דמים מיותר. צ'רצ'יל לעומתם חשב שעל הבריטים להמשיך להילחם, "בדם, עמל, יזע ודמעות", כפי שאמר במפורש, עד לניצחון שחייב להגיע. אז מי צדק, הקול השקול וההגיוני לכאורה, או קולו של מי שלא היה מוכן לוותר?
עד כמה היה ראשה של האנושות נתון "בתוך לועו של הטיגריס" אפשר להבין אם זוכרים שגם הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, שהיטלר חתם עם סטאלין, לא מנע ממנו לתקוף את רוסיה, שנתיים אחרי שנחתם.
מאחר שכולנו יודעים איך המלחמה הסתיימה, ונגד אילו כוחות אופל נלחמו בנות הברית, ברור שתשובתנו לשאלה מי צדק, צ'רצ'יל או "שוחרי השלום" חד משמעית: דרכו הייתה נכונה. אבל חייבים לזכור שבסופו של דבר לא בריטניה היא זאת שהביסה את הגרמנים. ארצות הברית, שהשתדלה כל כך להישאר נייטרלית, נגררה אל המלחמה אחרי מתקפת פרל הארבור, ובזכות מעורבותה הגרמנים נוצחו. לא רק מתקפת הפתע של היפנים עזרה לצ'רצ'יל, אלא גם הטעויות שעשה היטלר בחזית המזרחית, "גנרל חורף" שבלם את צבאו (כמו את זה של נפוליון, לפניו) ונחישותו של הצבא האדום.
האם היינו מעריצים את החלטתו של צ'רצ'יל ומצדדים בנחישותו להמשיך להילחם בתקופה שבה בריטניה הייתה למעשה "עם הגב לקיר", אלמלא כל אלה? במאי 1940 הכול נראה אבוד. 300,000 חיילים בריטיים נסוגו לדנקרק, הגרמנים דלקו אחריהם, והתבוסה, בעקבות חיסולו של הצבא הבריטי, נראתה כמעט בלתי נמנעת.
צ'רצ'יל התעקש לא להיכנע, במידה רבה בזכות תמיכתו של המלך, שבתחילת כהונתו של צ'רצ'יל לא חיבב ולא העריך אותו, אבל שינה את דעתו כשהתחוור לו מה תהיה משמעותה של תבוסה או כניעה. כשהמלך הבין שיאלץ להימלט מארצו – יועציו המליצו לו לברוח עם בני משפחתו לקנדה – החליט לתמוך בראש הממשלה ולעזור לו להפיח רוח קרב בלבבות. המלך יעץ לצ'רצ'יל להקשיב לבני עמו ולסמוך על נחישותם. הוא היה בטוח שגם הם, כמוהו, לא יסכימו להיכנע לגרמנים.
אכן, האנגלים גילו עמידות יוצאת דופן, גם בימים הקשים ביותר של תקופת הבליץ על לונדון. אדרבא, ככל שהגרמנים תקפו מטרות אזרחיות, כך גברה נחישותם של האנגלים.
אחת מנקודות המפנה החשובות הייתה הפינוי המוצלח של החיילים הבריטיים מדנקרק, באמצעות סירות דיג וספינות אזרחיות, שהתגייסו לשוט אל החוף הצרפתי ולחלץ אותם (לפי הסרט הרעיון היצירתי והמבריק היה של צ'רצ'יל).
האם היה מוסרי, נכון ואנושי יותר להגיע להסכם עם היטלר? דומני שהתשובה ברורה וחד משמעית. עוד הרבה לפני כן, לא היה מוסרי "לוותר" להיטלר על הפלישה לצ'כוסלובקיה. לא היה מוסרי להריע לצ'מברלין, שהפקיר את צ'כובלוסקיה לגורלה. לא היה מוסרי להתעלם מרדיפת היהודים, ממחנות הריכוז, מליל הבדולח, מליל הסכינים הארוכות, מהרציחות ההמוניות, שהחלו עוד לפני שפרצה המלחמה. ומסתבר שגם אחרי שהיטלר פלש לפולין, היו מי שהעדיפו לנסות לפייס אותו. אבל צ'רצ'יל התעקש: "You cannot reason with a tiger when your head is in its mouth".
הסרט "שעה אפלה" עשוי היטב. השחקן גארי אולדמן נכנס לדמותו של האיש על מנהגיו המוזרים, שתיינותו, התקפי הזעם שלו, ולצדם – שנינותו ונחישותו, והכריזמה שלו. נאומיו המפורסמים כל כך ("נילחם בים ובאוקיינוס, נילחם בבטחה גוברת ובכוח גובר באוויר; אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר מה שיהיה. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע") מוכרים עד כדי תחושה שאינם מגיעים כהד מימים רחוקים שרובנו בכלל לא נכחנו בהם, אלא נישאים ממש עכשיו.
ועם זאת, קל להיאנח במעין נוסטלגיה מוזרה, ולחשוב שההחלטות הקשות ההן אינן קשורות עוד לחיינו ולעולמנו. ואז לתהות, בכאב ובמורא גדול: האומנם?
1. המשפט "במאי 1940 הכול נראה אבוד" ממש לא מדויק. המצב היה קשה אבל לא אבוד. בריטניה היא אי, ונחיתת הנאצים לבריטניה היתה מבצע קשה שהצלחתו היתה מותנית בהשגת עליונות אוירית גרמנית מעל אתרי הנחיתה. אבל טיסי מטוסי הספיטפייר המהוללים לא נתנו לנאצים להשיג עליונות אוירית, אמנם בקושי רב. היטלר דחה אז את הפלישה לבריטניה בגלל הסיכון הגדול לכשלונו.
2. אם מעט קודם, ב 1938, צ'מברליין היה דווקא מנסה להגן על צ'כיה ומכריז מלחמה על הנאצים, מצב בריטניה אז היה מאוד רעוע כי מטוסי הספיטפייר רק החלו להיקלט בחיל האויר המלכותי. זה כמובן לא מצדיק את בגידתו בעולם החפשי.
ייתכן שאתה צודק, ובמאי 1940 לא הכול היה אבוד. מה שכתבתי, ומה שהסרט מראה, זה שבאנגליה *הרגישו, חשבו, חששו* שהכול אבוד. ולכן החלטתו הנועזת של צ'רצ'יל, שסירב להיכנע לייאוש, הייתה חשובה ומשמעותית כל כך.
את הסרט עוד לא איתי, אבל אעיר על ההיסטוריה. את נותנת את הרושם, כאילו ארה"ב היא שניצחה את היטלר, ונוכחתי כי זו אמנם אמונתם של רבים. אין לזלזל בתרומתה של ארה"ב, הן בלוחמה אקטיבית והן באספקת ציוד, לפני ואחרי כניסתה למלחמה, אך את הנאצים הכריע, בראש ובראשונה, הצבא האדום. השווי רק את מספר ההרוגים הגרמניים בחזית המערבית ובחזית המזרחית, ההבדלים הם בסדרי גודל. המפנה במלחמה היה בסטאלינגראד, הרבה לפני הפלישה לנורמנדיה.
אתה כמובן צודק, אבל ציינתי את עמידתו הנחרצת של הצבא האדום, וברור שחלקו בניצחון מכריע.
המשטר הנאצי היה נופל בעצמו, כמו שנפל המשטר הקומוניסטי. "ההסכנה" לרצח היהודים וכו' אומרת: עדיף שיירצחו 30 מיליון ב-80 שנה ולא 50-70 מיליון ב-6 שנים. הגישה שמצדיקה את צ'רציל מצדיקה ומסכינה עם המלחמה באשר היא ומולידה את המלחמה הבאה. ראי איך הוכפלה המלחמה בסוריה בשל המורדים מבפנים, ההתערבות האמריקאית והרוסית ודעא"ש, שהוא פרי בטנה של המלחמה האמריקאית בעיראק. נגיד אסאד היה ממשיך בעוולותיו כמו לפני המלחמה ולא היו המורדים נלחמים נגדו – וכי לא היתה נחסכת הזוועה של סוריה? ובסופו של דבר, יחזור המצב לקדמותו. אסאד העריץ ישלוט על מדינה מרוטשת ומרוסקת שכוחות זרים שולטים בה. חצי מיליון הרוגים ו-7 מיליון עקורים. אז האם צ'רצ'יל צדק?
השלטון הקומוניסטי נפל בגלל המלחמה הקרה עם ארצות הברית. תלמדי היסטוריה גברת !!!!אף שלטון לא נעלם אלא אם כן נלחמים בו. ומאין לך שהשלטון הנאצי היה נופל תוך 70 שנה אם כל מדינות העולם היו עם הזנב בין הרגליים כשהם מושפלי ראש ואומרים דברי חנופה לגרמנים ? מאין לך שהיו נרצחים רק 30 מיליון ? הגרמנים גם ראו בסלבים גזע נחות ושרפו למעלה מ-2 מיליון נשים וילדים בלמעלה מ-600 כפרים ועיירות ברוסיה הלבנה. הגרמנים שרפו כפרים ביוון, נורבגיה וצרפת תושבי הכפרים לא היו יהודים !!. תבקרי ב אורדור-סור-גלאן בצרפת . אף אחד מתושבי הכפר לא היה יהודי או נלחם בנאצים. כולם היו צרפתים. חוקרים שהגיעו למקום מצאו ילדים שראשם הוטח בקירות בצורה כל כך איומה שלא ניתן היה לזהות את פניהם. תינוקות הוכנסו ו ו"בושלו " בתנורי אפייה . זה העם שאת כ"כ כועסת שאירופה לא נכנעה לו מייד ולא התרפסה בפניו ? זה העם שאת טוענת שהיה רוצח "רק" 30 מיליון והיה פשוט מתייחס לשאר כתתי אדם ועבדים ?
אכן. תודה.
פוסט מקיף ומרתק. יחד עם זאת, אותי לימדו גדולי הפרופסורים להיסטוריה, שבהיסטוריה לא שואלים : מה היה קורה אילו? לכן השאלה , מה היה קורה אילו צ'רצ'יל לא היה נחוש מול היטלר, איננה רלוונטית. זה בערך כמו לשאול מה היה קורה אילו היטלר היה מתקבל כסטודנט באקדמיה לציור באוסטריה.
תודה. אתה כמובן צודק שאין טעם בשאלה מה היה אילו. אלא שאני חושבת לא רק על מה שהיה אז, אלא תוהה מה יכולים להיות הלקחים והמסקנות לגבי ההווה.
נגיד שכל המדינות היו נכנעות לגרמניה מטעמי פציפיזם. גרמניה היתה כובשת את כולן כמעט ללא הרוגים. ואז היתה מקימה מחנות השמדה ורוצחת כמעט את כל היהודים, ההומוסקסואלים, הצוענים, הנכים והזקנים. משטר אימה היה בעולם. אבל כמה זמן היה מחזיק? הקומוניזם החזיק 70 שנה. משטר זה, בכול העולם, היה מחזיק הרבה פחות זמן. נאמר 50 שנה. אין ספק שמספר ההרוגים לא היה מגיע אפילו ל-30 מיליון בכל שנות היובל הזה. לאט לאט היה השלטון בארצות העולם נעשה יותר אוטונומי ויותר דמוקרטי. גם בריה"מ לא היה עושה את כל כיבושיה ומלחמותיה (עד היום הזה…), כי היה מושלט אט אט פציפיזם בעולם כולו. כי מה שהמלחמה הזו הנחילה, יותר מכול, זה את הלגיטימיות של המלחמה מטעם המדינות "הטובות". עד היום. צ'רצ'יל וארה"ב חוללו פשעי מלחמה רבים ואיומים בעת מלחמת העולם השנייה. בריטניה כמעט חדלה מכך. ארה"ב לא הניחה את נשקה מאז ועד היום והיא מכהנת כגרמניה-של-היטלר של העולם בכול השנים מאז. כלומר, צ'רצ'יל הנחיל לעולם את הצדקת המלחמה (על כל זוועותיה) והכיבוש מצד המדינות "הטובות". ובכן, האם צ'רצ'יל צדק?
ואיך היו מפילים את המשטר הנאצי? לא באלימות? ההנחה שלך שפציפיזם היה מושלט אט אט מקסימה, אבל אני לא בטוחה שכך באמת היה קורה. ודי מזעזעת הקלות שבה את "מסכינה" לרצח של "כמעט את כל היהודים, ההומוסקסואלים, הצוענים, הנכים והזקנים", גם אם רק "בשלב הראשון"…