"אני מבקש עכשיו לתאר את הנרקסיזם האוניברסלי של גברים" כתב פרויד במאמרו "קושי הניצב לפתחה של הפסיכואנליזה" (תרגום כותרתו לאנגלית: "A difficulty in the Path of Psychoanalysis") שהתפרסם ב-1917, והוא כולו כתב הגנה לשיטה הטיפולית שפיתח: הפסיכואנליזה.
דברים רבים השתנו במאה השנים שחלפו מאז שהתפרסם המאמר, כשפרויד נאלץ להסביר ולהדגים רעיונות שהפכו מאז לנחלת הכלל. כיום הדברים נראים כמעט מובנים מאליהם: מי לא יודע שיש לנו לא-מודע, והוא שולט בנו!
מאז ימיה הראשונים עברה הפסיכואנליזה שינויים ומהפכים. בתחילת הדרך נאלץ פרויד להסביר את השיטה שנועדה להפגיש את המטופלים עם הלא מודע שלהם, זה שיוצר נוירוזות, כשהאגו חש שהדחפים המיניים מסכנים אותו, ולכן מדחיק אותם. בהמשך נעשתה הפסיכואנליזה חזות הכול. מטפלים דגלו והאמינו שרק בעזרתה אפשר לרפא פגיעות נפשיות. כיום, אחרי שהכול הפנימו את רעיונותיה הבסיסים, הפסיכואנליזה שוב אינה נחשבת כשיטת טיפול בלעדית או אפילו מיטבית.
פרויד אמנם לא מנכס לעצמו בלבד את הרעיון שיש לבני האדם "לא מודע", ומייחס אותו לשופנהאואר, אבל לטענתו החידוש שלו נובע מכך שהשיטה הטיפולית שפיתח, המתבססת על התפישה שאין לאגו שליטה מלאה על מה שלא ידוע לו, שוב איננה רעיון מופשט, אלא דרך פעולה מעשית שיכולה לעזור לכל מי שרוצה "להיפטר" מהנוירוזות הבולמות אותו ומפריעות לו לחיות חיים מלאים ומשוחררים.
"אתם מתנהגים כמו שליט אבסולוטי, שמסתפק במידע המגיע אליו מפקידיו הממונים, בדרגות הגבוהות ביותר; מלך שלעולם אינו יורד אל העם כדי להאזין לרחשי לבו. הביטו פנימה, הסתכלו לתוך המעמקים שלכם, הכירו את עצמכם! רק אז תוכלו להבין את הסיבה הבלתי נמנעת למכאוביכם, ואולי תימנעו מהם בעתיד," הוא מפציר בקוראיו, עד שמתעורר כמעט הרצון לרוץ ולחפש את הפכיסואנליטיקן הראשון ולהתחיל לעבור אנליזה…
אחד החלקים המעניינים במאמר הוא הסקירה של ההיסטוריה האנושית, שפרויד מסכם אותה בכמה משפטים. לטענתו האנושות ספגה שלוש "מכות" או "פגיעות":
"הקוסמולוגית" – כשהתחוור לאדם שכדור הארץ אינו מרכז היקום – השמש אינה סובבת סביבו – ולפיכך הוא אינו האדון השולט, עתיר זכויות היתר. (הלוואי שמישהו היה מצליח להבהיר זאת לנשיא ארצות הברית הנוכחי, שמתכחש להשפעה ההרסנית שיש לאדם על סביבתו. טראמפ החליט כידוע לסגת מהחתימה על הסכם פריז, שנועד לצמצם את פליטת גזי החממה).
"הביולוגית" – כשהאדם הבין כי בעצם איננו יצור נעלה, שנברא "בצלם אלוהים", אלא הוא רק עוד חיה. בהקשר זה מעניין ההסבר של פרויד לפיו ילדים דומים לאדם הפרימיטיבי. דווקא הוא, לפני "המצאת" הדתות המונותיאיסטיות, לא התכחש לחייתיות שבו. הדתות הן אלה שרוממו את האדם לדרגה גבוהה, מעל לחיות, ודרווין, במוצא המינים, החזיר אותו אל התפישה העצמית המקורית שלו. גם ילדים מרגישים זיקה לחיות, ולכן, למשל – טוען פרויד – אינם מופתעים כשחיות באגדות "מדברות".
הפגיעה השלישית שחווה האדם היא "הפסיכולוגית" שאותה מתארת הפסיכואנליזה: התחוור לאדם כי בעצם אינו הריבון על מחשבותיו הנסתרות, על דעותיו ועל תחושותיו. בנפשו "מתרוצצים" דחפים מודחקים וכבושים, והם מנהלים אותו, בלי שידע כלל על קיומם.
מהו אם כן הקושי הניצב לפתחה של הפסיכואנליזה, על פי המאמר שלפנינו? כמובן: הצורך לשכנע את הציבור, מטפלים ומטופלים כאחת, בצדקת דרכה. ההיסטוריה מוכיחה שבכך לפחות פרויד הצליח.
עם כל היופי שבדבריו, לפעמים נדמה כאילו האנושות, שאינה נעה בכיוון אחד, במה שמכנים "התפתחות" או "התקדמות", שוב מתכחשת אליהם. בעולם כולו מתרחשת בתקופה האחרונה מעין ריאקציה (אולי: נסיגה?) בחזרה אל הדת – מה שנהוג לכנות בישראל בימים אלה "הדתה", וכך לא רק אצלנו, אלא גם במקומות אחרים. רבים סבורים שוב ש"מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה" (קהלת ג' י"ט), שדרווין טעה, ושהעולם נברא בשישה ימים. לאחרונה דווח כי הורים בארצות הברית מסרבים לאפשר לילדיהם ללמוד על האבולוציה, וגם בישראל יכולים תלמידים רבים לסיים את חוק לימודיהם, בלי שלמדו על תורתו של דרווין. (לעומת זאת, מעניין לציין שהטבעונות, הנובעת מהזדהות עם החיות ועם אהדה למצוקתן ולאכזריות באופן שבו מגדלים אותן ואז הורגים אוכלים אותן, עושה לה יותר ויותר נפשות).
ועוד הערה קטנה לסדר, והיא נוגעת במשפט המצוטט כאן, בראשית הדברים. מדובר בציטוט המעורר רצון לנופף לעבר פרויד באצבע מתרה. ה"נרקסיזם האוניברסלי של גברים"? האומנם? ניסוח כזה לא היה עולה כיום על הדעת. על פי הסטנדרטים (המוצדקים, לעניות דעתי!) של התקינות הפוליטית היה עליו להשתמש במילה "בני אדם", people באנגלית ולא "men". אמנם בהמשך הדברים הוא מדבר על "האדם" באופן כללי, ובכך כולל מן הסתם גם את המחצית האחרת של האנושות, אבל אני חושדת, בכל זאת, שפרויד ראה "גברים" כבני אדם תקניים וסטנדרטים. הניסוח מזכיר את הפתגם המגונה, לפיו: "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם, והם אישה נאה, דירה נאה, וכלים נאים". הזהו האדם?
הנה קישור אל המאמר המלא, בתרגומו לאנגלית.
אם מצאתי את המאמר הזה רק עכשיו, אז גם לא מאוחר להגיב.
אין לי בעיה עם פרויד, אבל אני חושש שלכותבת יש בעיה עם התרגום.
המשפט במקור הוא "how the universal narcissism of men"
ולמיטב ידיעתי, men באנגלית (לעומת a man, למרות חריגים כמו mankind)
יכול לייצג את האנושות – כמו בעברית "אנשים".
אילו רצה פרויד לכתוב "גברים", היה כותב males (כלומר, המקבילה בגרמנית
– ואם אין מקבילה, הבעיה נפתרת ללא צורך בדיון).
זה מתקשר לפמיניסטים הקיצונים (או חסרי המחשבה) שמתעלמים מכך שבעברית
מין זכר הוא מין סתמי (לעומת מין נקבה שאיננו מין סתמי – יתרון, לא?).
הפְִּרְכה נחשפת בביטוי "קאליש, ראשת העיר חיפה" שאילו היה תקין
העוזר הנאמן שלה היה מכונה "יָדוֹן ימינה" (כי "יד" היא מין נקבה והעוזר זכר).
ובא(ה) לציון גואל(ת) (הא?) יחיאל קמחי
במאמרו "תרבות בלא נחת" מבחין פרויד במפורש ובמובהק בין גברים לנשים. נשים, לשיטתו, מתנגדות לתרבות, בשל "דרישותיהן לאהבה". לכן לא מופרך להניח שכאשר הוא מדבר על "האדם", הוא אינו כולל בתוך המושג את "האישה".
מעניין להתייחס לראייה הפרוידיאנית הזו של מוצא המינים בהתייחס לשני סרטים שנמצאים כבר זמן לא מבוטל על המדף ועדיין לא נס ליחם: אידה ומנצ'סטר ליד הים. בשני סרטים אלו הגיבורים מוותרים "מרצון" על הריבונות המדומיינת על נפשם ומעדיפים להיות ללא בן/בת זוג, בית וכלים נאים.
גם הנרקיסיזם הבוטה וגם מצבי ויתור הינם בחירות לא מודעות של הנפש שבשביל לצלוח תקופה קשה מנשוא היא נאלצת לוותר על עצמה לזמן מה. הדמויות בסרטים אלו, בדומה לאנשים רבים, איבדו את הרצון/אמונה שביכולתם לחזור מהשאול והינם חיים מתים כעזובי. עבורם, עולם הנפש נחווה כמסוכן ממש כמו השאול והמפגש עמו מעורר חוויה של פגיעות וחוסר אונים של ילד שנותר לבד בעולם.
תודה על תגובתך המעניינת. את אידה ראיתי (ואפילו כתבתי עליה כאן בבלוג), את מנצ'סטר אני עדיין מקווה לראות בנטפליקס… אידה, ככל הזכור לי, מתאבדת בסוף. אכן, ויתור…
אידה דווקא הולכת על בטוח וחוזרת למינזר, לאחר שבעצת דודתה היא מתנסה לראשונה בחיים לפני שהיא מוותרת עליהם.
הדודה שלה היא זו שמעדיפה לא להמשיך לאחר שהיא מביאה לקבורה את הבן שלה, שהשאירה אותו בכפר נידח בזמן המלחמה עם הוריה של אידה.
מאנצ'סטר ליד הים מפגיש אותנו עם דרמה נוספת של מצבי חיים שמצריכים כוחות נפש כבירים בכדי לשאתם.