הובר מנגרלי, "ארוחה בחורף": האם הרוע באמת בנאלי?

לעתים קורה שנובלה אחת, מעט המכיל את המרובה, נדמית למעין טיפה מזוקקת שמשקפת בתוכה עולם ומלואו, שפע של רגשות, משמעויות ורבדים, הכול בזעיר אנפין, אבל בעוצמה מיוחדת.

כזה הוא הסיפור ארוחה בחורף (מצרפתית: עמנואל פינטו), שראה אור לאחרונה בעם עובד כספר שלם.

הסופר הצרפתי ממוצא איטלקי, הוּבֵּר מנגָרֵלי מביא בפנינו את סיפורם של שלושה חיילים גרמנים, מנקודת המבט שלהם. בתחילתו של הסיפור התייראתי. חששתי שמא צפויה לי ההתמודדות הבלתי אפשרית שהציב בשעתו בפנינו הספר השנוי במחלוקת נוטות החסד שכתב ג'ונתן ליטל. גם שם סיפור ההתרחשויות מובא בגוף ראשון מפיו של חייל אס-אס, המתאר את הזוועות האיומות ביותר שהדובר היה עד להן, וגם את אלה שהשתתף בהן. כשראה אור לראשונה, זכה נוטות החסד בשבחים מפליגים, אך גם בדברי גינוי חמורים.

"אני אדם כמו כל היתר, אני אדם כמוכם, כן, כן, אני אומר לכם שאני כמוכם!" מכריז גיבור ספרו של ליטל, ומשתדל לאורכו של המונולוג שהוא נושא להוכיח לקוראיו כי אינו שונה מהם, שגם היו נוהגים בדיוק כמוהו בנסיבות דומות.

על נוטות החסד כתב בשעתו עמנואל פינטו, המתרגם של הספר שלפנינו, כי: "הוא מגעיל, הוא מחלחל, נדבק, מטלטל, בשתי השפות. ליטל שמבקש להיות פרשן בוחש למעשה בעביט צואה, כמו שאומרים בצרפתית". פינטו לא חסך מהספר את שבטו, אבל גם התפעל ממנו.

את נוטות החסד לא הצלחתי לקרוא עד סופו. תיאורי הזוועות היו למעלה מכוחי, והצדקנות העצמית של הדובר הגעילה אותי עד כדי כך שלא יכולתי להתמודד אתה, גם אם מובלעת בה ביקורת סמויה של הסופר כנגד הדמות שיצר (בדומה לזאת שיש ברומן לוליטה).

הסיפור ארוחה בחורף שונה מהרומן נוטות החסד, לא רק בנפח (127 לעומת 927 עמודים), אלא גם ביכולתו לומר דברים דומים, בלי להכות על ראשו של הקורא בפטיש, ובלי לחדור לתודעתו ולעשות בה שמות. ארוחת חורף היא נובלה מעודנת. היא לוקחת אותנו אל מצוקתם האמתית של הרוצחים, ולא רק זאת הנובעת מהרעב, הקור, התשישות וחוסר האונים. אמנם מתוארים קשייהם של גברים לא לגמרי צעירים שנאלצו להתרחק מביתם ומיקיריהם, הגעגועים שלהם ודאגתם לבני המשפחות שלהם, אבל הנובלה מדגישה בעיקר את הצורך שלהם להתמודד עם מה שמוטל עליהם לעשות: לרצוח חפים מפשע.

מנגרלי מצליח בחוכמה ובכישרון להכניס אותנו אל עולמם של השלושה. אנחנו רואים את נאמנותם זה לזה. את נדיבותם ואפילו את הרגשות האנושיים המפעמים בהם, לכאורה. האם באמת חל כאן היפוך? האם מנגרלי מצליח לשכנע אותנו, כמו שהדובר בנוטות החסד מנסה לעשות, שכל אחד מאתנו היה נוהג כמוהם?

ודאי שלא. אבל מנגרלי עושה זאת בתחכום, כי הוא יוצר את הדמויות של שלושת הגרמנים בעדינות. נמאס להם לירות ביהודים. הם מתקשים בכך, מנסים להימנע מהמשימה, ועם זאת − לועגים לאחד מחבריהם שהודיע בפסקנות כי אינו מוכן להשתתף ברציחות. אותו חבר הצליח. הוא התמנה להיות טבח. (ידוע כי מי שסירבו להשתתף בהוצאות להורג לא שילמו על כך בחייהם. אפשר להסיק זאת למשל מהספר חיילים ההקלטות הסודיות של אנשי הוורמאכט: פרוטוקולים של לחימה ומוות. מתועדות בו שיחות שהמודיעין הבריטי הקליט, בלי ידיעתם של שבויים גרמנים, שדיברו בינם לבין עצמם).

שלושת החיילים בנובלה חשים אמנם ייסורי מצפון, אבל לא עד כדי כך שינהגו כמו החייל שנהפך לטַבח. אחד מהם, המספר, רגיש במיוחד לסממנים משפחתיים שהוא מוצא על גופם של קורבנותיו: "רקמה, כפתורים צבעוניים או סרט בשיער". ומסביר כי "כל אותן מחוות אימהיות עדינות קרעו לי את הלב." ומה התוצאה? הוא כועס על הקורבנות, ועל האימהות שלהם: "בגלל הסבל שנגרם לי בגללן, שנאתי גם אותן. ובעצם שנאתי אותן לא פחות ממה שסבלתי בשבילן."

הוא רואה בעצמו אדם רגיש; הוא מתרגש מאהבתו לחבריו, מהאחווה השוררת ביניהם, משיתוף הפעולה והאכפתיות. הוא סולד מפני אדם זר שהוא רואה בו רוע. נגעל ממנו. מתעב אותו. אבל אין בו שום יכולת לראות את הרוע והאכזריות של עצמו!

הסופר יוצר דילמה שבה תיבחן מוסריותם של שלושת האנשים ה"רגילים" הללו, גרמנים שנקלעו כביכול לנסיבות קיצוניות ואכזריות. מהכרעתם נגזור את דעתנו עליהם. האם נחוס עליהם? האם נדון אותם לכף חובה, למרות מצבם הקשה מנשוא?

יופיו של הסיפור נובע מדיוקו הפסיכולוגי והתיאורי. הוא לוקח אותנו אתו לתוך בקתה שכוחת האל, אי שם בפולין, בערב קר במיוחד, אל השלג והקרח, אל סיר האוכל שהחיילים מאלתרים, אל האנשים שעל גורלם הם משפיעים, ובעיקר − אל התהייה המתמשכת, ואל התקווה, המהולה בספק, שאלה בכל זאת אינם בני אדם הדומים לכולנו.

8 תגובות על ״הובר מנגרלי, "ארוחה בחורף": האם הרוע באמת בנאלי?״

  1. תודה על הביקורת!

    ספר מעניין על פניו. נשמע כאילו לקוח מ'אנשים רגילים' של בראונינג – אם מוכר לך (כדאי לבדוק – עיוני אבל חזק), וממשיך את הטיעון שלו, ואפילו ממשיך את האשליה (שגם מלצר, עורך הספר שהזכרתי, שגה בה), שמדובר ב'מילואימניקים' ולא באנשי משטרת הסדר, שהיתה גוף בשליטת הימלר וקיבלה הכשרה כמו הס.ס.; אנשי צבא לא עסקו בדברים כאלה, אלא אם התנדבו באופן מיוחד.
    בראונינג חיפש בהם סימנים לחרטה, ומצא – בדמעותיו של מפקד הגדוד, בזמן שהקריא לאנשיו את הפקודה שקיבל… גם זה עניין לדיון – כי אלה היו דמעות תנין… או לפחות לא על המעשים שיבצע, אלא על היותו קורבן בעצמו.

    ליטל לפחות היה בוטה יותר וכמו שציינת, לעג לגיבורו (שאותו הוא מאשים ברציחות נוספות, כמו גם גורם לו לבעיות עיכול ויציאות, שמראות על תיעוב). אם מינגארלי בעקבות בראונינג מנסה לגלות סימני מוסריות בשוטרים… הרי שהוא הוטעה גם.

    אגב לדעתי שמו של המחבר אמור ליהגות 'אובר' (H בראש מילה בצרפתית היא לרוב א'), אבל מה זה לעומת 'הולנד', ראש ממשלת צרפת הקודם, שהשתרש בתקשורת המקומית.

    Liked by 1 person

      1. כן. הוא ארוך ועמוס… לא הכל באותה רמה (ולדעתי גם אין הכרח לקרוא ברצף – יש קטעים אפיזודיים שאינם מהווים חלק מהותי בסיפור), אבל המחקר ההיסטורי שמאחוריו והנסיון להמחיש אותו, מרשימים (גם אם לעיתים מדגימים בעיה במחקר עצמו, אבל זו לא הבעיה של ליטל, אם כי נראה שהוא לא קרא מספיק עדויות ניצולים).

        אין משהו דומה לזה – וזה מדהים שאין, כי המערכה שם היתה הגדולה ביותר בהיסטוריה. בנוסף, אין לנו עדות מיד ראשונה של האנשים הקיצוניים ביותר שהיו אז… כיום יש יותר אוטוביוגרפיות מתורגמות וכן מכתבים אישיים, אבל עדיין אין לנו עדות ישירה 'מפי הסוס', של מי שביצע את ההוראות ונהנה מכך. רק של הקורבנות שראו אותם…

        אהבתי

  2. מעניין מאוד, תודה עופרה. לא שמעתי, לבושתי, עד הפוסט שלך, על הסופר הזה שפרסם יותר מעשרים ספרים, וזכה בפרסים יוקרתיים בצרפת, הביקורת משבחת אותו מאוד, נכתבו עליו מאמרים באקדמייה. נולד ב-1956בחבל לורן בצרפת, מתגורר בכפר קטן בהרי האלפים, כותב ביחוד על יחסי אב בן, הנשים כמעט לא מצויות בספריו. מוסיפה את שמו בלועזית, לקח לי קצת זמן למצוא…

    Hubert Mingarelli

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s