המחשבה הטבעית ביותר לאדם, זאת שבאה לו בתמימות, כמו ממעמקי טבעו, היא המחשבה שהוא חף מפשע. מנקודת מבט זו כולנו דומים לאותו צרפתי קטן שנשלח לבּוּכֶנוולד והתעקש להגיש תלונה לפקיד, אסיר כמוהו, שהופקד על רישום הגעתו. תלונה? צחקו הפקיד וחבריו של האסיר: "עזוב, חביבי, פה אין תלונות". "אבל אתה לא מבין, אדוני", אמר הצרפתי הקטן, "אני מקרה יוצא־דופן. אני חף מפשע!"
אלבר קאמי, לעברית: עמנואל פינטו
הציטוט הזכיר לי סיפור ששמעתי מזמן על אותה תקופה חשוכה. הנאצים עצרו במטרו אדם צרפתי לא יהודי, בחרו אותו במקרה, כי היה מקום באחד המשלוחים לתאי הגזים. הוא היה בטוח שישחררו אותו ברגע שהם יבינו את הטעות. לא היה לא שום ספק בכך. אבל לא.
תיקון: לא היה לו שום ספק בכך. אבל לא. (רעיון לפוסט: מהו הקשר בין לו ו-לא…).
מחכה לקרוא את מחשבותייך על הקשר בין שתי המילים. אני בטוחה שתרקחי מטעמים 🙂
תודה. סביר להניח…
תודה עופרה, ציטוט נפלא מספר נפלא.
תודה לך, כי בזכותך! 🙂
העיקר באותו צרפתי קטן הוא ה"אני יוצא דופן" שלו.
תמצית הקוטן הצרפתי. ההסכמה שכולם מסביבו אשמים, היא לא פחות (ואולי יותר!) "תמימה" או "באה ממעמקי טבעו" א פי ביטויו של קאמי.
לו יכולנו באמת להיות קצת שונים מ"אותו צרפתי קטן".
לא פעם נדמה לי שזה אפשרי.
כן, באמת אפשרי.
להבין שאנחנו אשמים, או להבין שגם זולתנו אינו אשם, כמונו?
עפרה יקרה. למדתי את הנפילה של קאמי בקורס בספרות השוואתית אצל ד"ר עדה שטיינברג
הנפלאה. הקורס נקרא דוסטוייבסקי וספרות אירופה. זוכרת שקאמי כותב שם שכאשר יחקרו את תולדותינו יגיעו למסקנה שהאדם
בן זמננו עסק בסקס וקריאת עיתונים.
מורתי עדה הפכה להיות חברתי. נפטרה לפני כשנה בגיל 96 מיתת נשיקה.
ואם בקאמי עסקינן, אמר פעם: בעיצומו של חורף אני מוצא בתוך עצמי אביב בלתי מנוצח.
רותה ספיטס כתבה ספר טוב בשם זה "אביב בלתי מנוצח" על הליטאים והרוסים.
שלומית יונאי
תודה, שלומית. לא למדתי את קאמי, רק קראתי והתרגשתי. במה עוסק הספר "אביב בלתי מנוצח"? ביחסי הליטאים והרוסים אחרי מלחמת העולם השנייה?