שייקספיר, סונט 116

לעברית: עופרה עופר אורן

אַל תְּצַפּוּ שֶׁאֶתְוַדֶּה כִּי זוּג נִשְׁמוֹת אֱמֶת
נִזּוֹק מִן הפְּגָמִים. הָאַהֲבָה – אֵינֶנָּה
כְּלָל אַהֲבָה, אִם הִיא שִׁנּוּי מוֹצֵאת,
אוֹ מִסְתַּלֶּקֶת נֹכַח מְסַלְּקֶנָה.

לֹא, לֹא, הִיא מִגְדָּלוֹר אֲשֶׁר לָעַד לֹא נָע,
צוֹפֶה עַל הַסּוּפָה, אֲבָל יַצִּיב נוֹתַר,
וְהִיא כּוֹכָב הַמְּאוֹתֵת אֱלֵי סְפִינָה תֹּועָה
עֶרְכּוֹ אֵינוֹ יָדוּעַ, גָבְהוֹ רַק מְשֹׁעָר.

הָאַהֲבָה אֵינֶנָּה גַּם מִין לֵץ כָּפוּף לַזְּמַן,
וְאַף אִם חֶרְמֵשׁוֹ קוֹטֵל וָרוֹד שֶׁל לְחָיַיִם
הָאַהֲבָה לֹא תִּתְחַלֵּף וְלֹא תָּסוּר מִכָּאן
הִיא תִּמָּשֵׁךְ עַד שְׂפַת הַתֹּפֶת וְעַד שְׂפַת הָאַיִן.

אִם זֹאת טָעוּת שֶׁעוֹד תּוּכַח אֹמַר לָכֶם עַכְשָׁו,
שֶׁלֹא כָּתַבְתִּי אַף מִלָּה, וְאִישׁ עוֹד לֹא אָהַב.




sonnet-116