אמש זכה הרומן המורה מאת מיכל בן-נפתלי, בפרס ספיר (ברכות!). ברומן נותנת הסופרת תוקף לעמדה המצדדת בישראל קסטנר ומגינה עליו מפני מי שלא הבינו, לכאורה, את גדולתו. מחקר חדש, שמתבסס על ראיות שלא היו ידועות בעבר, ראה אור לפני כשלושה חודשים, והוא מוכיח ומפרט ביסודיות מרשימה את מעשיו הנפשעים של קסטנר.
"את סוגית קסטנר יש להשאיר לדורות הבאים," כתב דוד בן גוריון ב-1955. פול בוגדנור, מחבר הספר Kasztner's Crime − פשעו של קסטנר – חותם את ספרו בציטוט הזה ומשיב עליו במילים: "הדור הזה הגיע עתה." זכייתו של הרומן המורה מחדדת עוד יותר את הצורך להציג את העובדות המחרידות העולות מ-Kasztner's Crime.
בוגדנור הוא חוקר בריטי מאוקספורד, שקיבל על עצמו משימה מורכבת, מרתקת, ומזעזעת: לנתח את כל המהלכים של מה שמכונה כיום "פרשת קסטנר" ולהוכיח, בדקדקנות ובפרטנות, כי רז'ו (ישראל) קסטנר אכן "מכר את נשמתו לשטן", כפי שנקבע בפסק הדין הראשון של השופט בנימין הלוי, בכך ששיתף פעולה עם הנאצים באופן ישיר ופעיל.
ההאשמות העולות בספר שראה אור באנגליה לפני כמה חודשים רבות ומחרידות. פול בוגדנור מוכיח כי קסטנר הקל על הגרמנים ברצח השיטתי של כ-564,500 איש, בכך שהפיץ שמועות שווא, שנועדו להרגיע את היהודים ולהשיג את שיתוף הפעולה שלהם בתהליך רציחתם. אמנם, מסייג בוגדנור את האשמה, קסטנר לא שאף לרצח יהודים ולא רצה בו, אבל בפועל עזר לו לא רק במחדליו, אלא גם במעשיו.
חלק משיתוף הפעולה היה – מניעה בפועל של בריחתם של יהודים. קסטנר חיבל בפעולות ההצלה החשאיות של גופים ציוניים שניסו לפעול בהונגריה בחודשים שבהם התרחשה ההשמדה המסיבית. הוא העמיד פנים, כך מוכיח בוגדנור, שהוא מאמין במשא ומתן המוכר בשם "דם תמורת כסף" ואחרי כן "דם תמורת סחורה" שהציעו הגרמנים, ולפיו יהיו מוכנים לכאורה לשחרר יהודים מהגורל הצפוי להם, אם בנות הברית ייעתרו ל"עסקה" וישלמו כופר כדי לאפשר ליהודים לצאת לפלסטינה.
הרב מיכאל וייסמנדל, מוועדת ההצלה הסלובקית, ניסח בדיקה פשוטה שנועדה לבחון אם הנאצים מתכוונים באמת לסחור בחיים תמורת כסף: אם במהלך המשא ומתן לא ימשיכו בגטואיזציה, סימן שהם כנים. לא רק שהגטואיזציה נמשכה, אלא שגם המשלוחים לאושוויץ, כ-12,000 איש ביום, לא פסקו אף לרגע. בוגדנור מוכיח, באמצעות מסמכים שלא כולם היו ידועים לפני עשרות שנים, כי קסטנר לא האמין לרגע בהצלחתו של המשא ומתן, שמטרתו האמיתית של אותו משא ומתן הייתה "להרוויח" זמן לטובת הגרמנים כדי לאפשר להם להמשיך לרצוח, בלי שיאלצו להתמודד עם אי סדרים או התנגדות. לקסטנר היה ברור, מראה בוגדנור, שהמשא ומתן ייכשל, לא רק משום שבנות הברית יסרבו לפדות יהודים תמורת כסף או סחורות שיועילו למאמץ המלחמתי של הגרמנים, אלא גם משום שהגרמנים לא התכוונו לו באמת. הלא הם מלכתחילה סירבו להבטיח כי היהודים שישוחררו תמורת הכסף או הסחורות יצאו מהונגריה אל החופש. השחרור-כביכול, כך דרשו הגרמנים, יתבצע רק מגרמניה, או מפולין. כדבריו של בוגדנור: "אם המשא ומתן ייכשל, היהודים יגורשו, ואם המשא ומתן יצליח, ירכזו את היהודים ויגרשו אותם".
מטרתם של הגרמנים הייתה אם כן אחת: להמשיך בגירוש וברצח ההמוני. החשאיות שקסטנר דרש בעניין המשא ומתן – הדרישה לסודיות הגיעה עד לממסד הציוני בארץ ישראל שהקפיד עליה − עזרה אם כן לגרמנים, ופגעה ביהודים. אלה לא הבינו מה מצפה להם ולא ניסו להימלט. קסטנר, לעומת כל ההמונים, ידע היטב כי המשלוחים נמשכים במלוא הקצב, וגם ידע בדיוק מה קורה למי שמגיעים לאושוויץ. לידיו הגיע הדיווח של שני הניצולים שהצליחו לברוח ממחנה הריכוז, אבל את המידע הזה הסתיר מבני עמו! יתר על כן – הוא שלח מסרים שקריים, לפיהם הרעיון שיש "לקנות זמן" פועל היטב, כי הגרמנים "הקפיאו" כביכול את מעשי הרצח, זאת בשעה שכבר היו בידיו ראיות שההפך מתרחש, ושהרציחות ההמוניות נמשכות.
חמור עוד יותר: בוגדנור מוכיח שקסטנר לא רק הסתיר מידע, אלא ממש הפיץ שקרים שנועדו להשקיט את יהודי הונגריה ולשתק אותם. שוב, מתוך מסמכים כתובים, הוא מראה שאף על פי שקסטנר ידע בשלב מוקדם מאוד מה קורה, כשהגיעו גלויות המרגיעות שיהודים אולצו לכתוב, הוא דאג להפיץ אותן בין הקורבנות העתידיים כדי לשכנע אותם שפניהם מועדות למערב הונגריה, שם ישכנו ביחד עם בני המשפחות שלהם ויידרשו רק לעבוד. אכן, מקורות רבים (למשל – ספרו של אלי ויזל, שבוגדנור מצטט ממנו) מעידים כי ליהודים לא היה מושג מהו אושוויץ, ומה צפוי להם. כידוע, לתהליך הרציחה של היהודים קדמו שלושה שלבים: הגרמנים בודדו אותם, ריכזו אותם, ואז שילחו אותם אל מותם. שלב הגטו בהונגריה, כלומר, ריכוז היהודים במקום אחד, היה קצר מאוד. שומרים מעטים חצצו בין הגטו לעיר שבה שכן, ולא הוקמו בו חומות. אלי ויזל מתאר כיצד עוזרת הבית שלהם הגיעה לתוך הגטו והתחננה בפניהם שיבואו אתה, היא הכינה להם מקום מחסה. מאחר שלא היה להם מושג מה עתיד להתרחש, מאחר שהאמינו שהם נוסעים לעבוד במקום בדוי בשם קנירמזו, הם סירבו.
מאות ואולי אלפי אנשים יכלו להינצל מערי השדה הסמוכות לרומניה. אכן, כ-1,200 איש שלא האמינו לתעמולת השווא שהפיץ קסטנר נסו על נפשם וניצלו. אדמונד וסלמאייר, נציגו של היטלר טלגרף לברלין ביוני 1944 וכתב בדאגה כי "יהודים הונגרים שנמלטו לרומניה מקבלים יחס של פליטים פוליטיים… הממשלה הרומנית מתכוונת לאפשר להם להגר לפלסטינה."
אבל ביום שהחלה הגטואיזציה של עיר הולדתו של קסטנר, קלוז' (קולוז'וור, בהונגרית), קסטנר נשלח לשם על ידי הגרמנים (הוא נסע במכוניתו הפרטית, לא נאלץ לענוד את הטלאי הצהוב, והותר לו גם לדבר בטלפון –זכויות יתר יוצאות דופן באותה תקופה!). בהגיעו לקלוז' הפיץ קסטנר שמועת שווא, על פי דרישתם של הגרמנים, לפיה השמירה על הגבול (מרחק של ארבעה קילומטר בלבד מקלוז', ושבעה מגטו סמוך, בנאג'ווארד) תוגברה כביכול ודרך ההימלטות נחסמה. מה שלא היה נכון בעליל. קסטנר "התנגד עקרונית" לבריחה דרך הגבול עם רומניה, והורה לצעירים הציונים להפסיק את כל המבצעים ה"לא חוקיים" שלהם, כי אלה "פוגעים במשא ומתן עם האס-אס"(!). אכן, בעקבות ביקורו, המאמצים המחתרתיים הללו הופסקו! בניגוד לדעתו של ההיסטוריון יהודה באואר, פול בוגדנור מראה כי היו לקסטנר היכולת והאפשרות להתריע ולהזהיר את בני עמו.
במשפט הדיבה של קסטנר העידו ניצולים וסיפרו איך קסטנר ושלוחיו שכנעו אותם לעלות על הרכבות (שהובילו אותם לאושוויץ!). לעומת זאת, כשקסטנר עצמו העיד, הוא לא היסס להאשים בדבריו את חותנו, ראש הקהילה היהודית בקלוז', כאילו הוא זה שלא עשה די הצורך כדי לעודד בריחה של יהודים!
אחת הפרשות המזעזעות שבוגדנור מתאר בפרטים היא זאת של שלושת הצנחנים שהגיעו מארץ ישראל להונגריה, עם משדר בידיהם, כדי לעזור ליהודי הונגריה. חנה סנש נתפשה מיד, וכפי שהעידה אמה, קסטנר לא נקף אצבע כדי לעזור לה, ושיקר בדיעבד כאילו מצא עורך דין שייצג אותה. מה שעולל לשני הצנחנים האחרים, יואל פלגי ופרץ גולדשטיין, מעורר פלצות: בתואנות שווא שכנע את פלגי להסגיר את עצמו לגסטפו ולספר שהגיע מטעם בנות הברית כדי להמשיך את המשא ומתן של "דם תמורת סחורה". פלגי ניאות להסגיר את עצמו בעיקר כדי שגולדשטיין יוכל להימלט, כי זה ידע את הקודים של המשדר ששימשו את בנות הברית, והיה ברור שבעינויים ימסור אותם לגרמנים. אבל לא רק שקסטנר לא עזר לגולדשטיין לברוח, הוא שיכן אותו במקום שהיה נתון לשליטת הגסטפו. פלגי הצליח בסופו של דבר להימלט, אחרי שעבר עינויים קשים. גולדשטיין, נספה במחנה ריכוז.
בעניין "רכבת קסטנר", אותם 1684 יהודים שניצלו, אחרי שהות ארוכה בברגן בלזן: בוגדנור מראה כי בחודשים שבהם החזיק אייכמן באנשים שהיו עליה (ביניהם אשתו, אמו ואחיו של קסטנר) הם שימשו כבני ערובה, כדי לכפות על קסטנר להמשיך ולשתף פעולה.
את הטענה כאילו בזכותו של קסטנר ניצלו 15,000 יהודים שנשלחו לעבודות כפייה מפריך פול בוגדנור מכל וכול בעזרת מסמכים מאותה תקופה, ומראה כי ההחלטה לשלוח את היהודים הללו לאוסטריה לא הייתה קשורה לשום דבר שקסטנר אמר או עשה.
גם את יהדות בודפשט לא הציל קסטנר, כפי שהתיימר, וההחלטה להימנע מהגירוש והרצח נבעה משיקולים שלא היו קשורים בו בשום צורה.
אחת הסוגיות שעוררו זעם רב כלפי קסטנר אפילו בקרב חלק מתומכיו, הייתה העובדה שהעיד במשפטי נירנברג והביא לזיכויים של שני פושעי מלחמה, קורט בכר והרמן קרומיי, (כמו כן העיד לטובת שני פושעי מלחמה גרמנים נוספים).
בוגדנור מעלה את ההשערה שלא הנחה אותו הצורך להיות "איש של כבוד", כפי שטען טומי לפיד, ידידו של קסטנר, אלא רצונו להצטייר כמושיע: אם תתקבל עדותו כי הנאצים שהעיד למענם לא היו רוצחים נתעבים, אלא שהם הצילו יהודים, אפשר יהיה לטהר גם אותו מהחשד ששיתף פעולה עם רוצחים.
בתום המלחמה שהה קסטנר כשנתיים בשווייץ. הוא חשש לעלות לישראל וגם לא ביקר בעיר הולדתו. ניצולים העידו שהזעם כלפיו היה עצום, ושאילו הגיע לקלוז' היה מסתכן בחייו.
אכן, קרבתו לפושעים הנאצים מעוררת תמיהות רבות. קרוב לסיום המלחמה סיפק לו קורט בכר, שהיה קולונל באס-אס, הגנה, יצא אתו לסיור במחנות ריכוז (!) ושיכן אותו בווינה ב"גרנד הוטל", בית מלון יוקרתי שבו התאכסנו קציני אס-אס רבים, כאורח של הגסטפו, בעל דרכון גרמני. בכר, שכבר הבין כי תבוסתה של גרמניה בלתי נמנעת "סידר" לעצמו בעזרת קסטנר אליבי, שאכן הועיל לו. במשפטי נירנברג הוא זוכה, האריך ימים ושגשג כלכלית כאיש עסקים מצליח.
מירב מיכאלי, נכדתו של קסטנר, התגאתה בסבה בנאום הבכורה שלה בכנסת: "אם יש משהו שלמדתי מהסיפור של סבא שלי זה לא להיות קורבן. הוא, שאפילו במקום שנכתב עבורו התפקיד האולטימטיבי של הקורבן: יהודי מול משמיד היהודים הראשי, הצליח לא להיות קורבן, אלא לקחת את הגורל שלו ושל הקהילה שלו בידיים…"
לא קשה לשער שמיכאלי אינה בקיאה בכל הפרטים שמעלה פול בוגדנור, וספק אם היא תהיה מסוגלת לקרוא את הספר ולהתמודד עם ההוכחות הנחרצות לכך שהסבא שלה היה רחוק מלהיות גיבור שראוי להערצה. אותה אישית אפשר אולי להבין. מי רוצה לוותר על מורשת אבות, ובמיוחד של סבא שציירו בפניה כאיש רב פעלים שלא זכה, כביכול, בתהילה שמשפחתו דורשת למענו, סבא שנרצח בפתח ביתו ולא קרא את פסק הדין בערעור שהוגש לבית המשפט העליון.
פול בוגדנור מפריך את מירב הטיעונים שנכתבו בפסק הדין השני, ומראה מדוע וכיצד השופטים טעו בפרשנויותיהם, שנטו כל העת להקל על קסטנר ו"להבין" אותו (אולי מכיוון שבין שני פסקי הדין נרצח). כפי שכבר צוין, חלק גדול מהראיות המוכרות כיום לא היו ידועות אז לשופטים!
בניגוד לנכדה ולבני המשפחה האחרים, חובתו של הציבור הישראלי לדעת את האמת במלואה, גם אם היא מרה, על פרשה שכבר שנים כה רבות ממשיכה להכות גלים (הנה קישור לכתבה של יובל אלבשן: "הפשע של קסטנר לא מפסיק לדמם"). יש לקוות שהספר החשוב הזה יתורגם לעברית, ובהקדם.
Kasztner's Crime כספר אלקטרוני, בקינדל
100 שנה להולדת הסוכנת החשאית חנה סנש.
.ולציון זה סקירה על האיש שיש לו תפקיד לא סימפטי בחייה ובמותה אבל לא הייתה לו ברירה. על כף המאזניים עמדו חייהם של אלפי אחרים שסיוע לחנה סנש היה עלול לפגוע בהם.
סקירה על ישראל קסטנר האיש שהיציל אלפי יהודים בשואה ובתור תודה נרצח בידי מרצח ישראלי .
האמת על פרשת ישראל קסטנר
https://no666.wordpress.com/2021/07/12/%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a7%d7%a1%d7%98%d7%a0%d7%a8/?fbclid=IwAR1Bo0j1JaPO2H0Sx_rNry8os0mHw4njcxv8qrpz3Kkm3z6jVUXgUxs3YAU
/
תגידי, עופרה, מה המניע, לפי בוגדנור? רשע? או תקוות-שווא שאם רק ישתף פעולה עוד קצת – הדברים יסתדרו? או משהו אחר?
הוא לא נכנס לנבכי נפשו. משער שמדובר בסוג של שיכרון כוח, וכנראה גם מניעים זרים. בספר של אלי רייכנטל "האמנם נרצח פעמיים" יש ראיות למכתבים שבני משפחתו של קורט בכר שלחו לקסטנר כדי ללחוץ עליו שיעיד לטובת בכר בנירנברג, ושבהם הם מאיימים או רומזים, שיחשפו את מה שידוע להם על קסטנר, אם לא יעיד. אפשר רק לנחש למה התכוונו.
תודה. קצת מוזר אבל, למען האמת. שהרי יש הבדל של שמים וארץ בין אדם שעושה מעשים כאלה כלאחר יאוש, בתקווה שאולי אולי בכל זאת יקרה הדבר שאפילו הוא לא לגמרי מאמין שיקרה, לבין אדם שעושה מעשים כאלה מתוך שותפות אמיתית.
והרי אפשר להניח שהנאצים היו מסתדרים גם בלי ישראל הקטן. איכשהו הם הסתדרו בכל שאר אירופה.
אכן. ולכן מעשיו כל כך מפלצתיים. ולכן מדובר בפצע פתוח שמסרב להגליד.
ואגב, אייכמן עצמו, בראיון שהעניק לעיתונאי בשם סאסן כמה שנים לפני שנלכד, סיפר על הסיוע הרב שזכה לו מידי קסטנר. יהודים עלו על הרכבות בשאננות ובשקט, והרציחות המסיביות של יהודי הונגריה התבצעו ביעילות ובזריזות רבה.
כן, רק שההסבר הזה לא ממש מסתדר. גם קצת מעגלי – "אנחנו לא יודעים למה, ולכן מפלצתיים". יהודי מסתובב ברחבי אירופה כאילו כלום, מציע הצעות, דורש דרישות, בכל זאת מצליח גם להציל. בשביל מה לו כל האופרציה הזאת? שיציל את משפחתו הקרובה ויתחפף, או שיתגייס לאס-אס בעצמו. אפשר לקבל שלא היה מלאך בלי לעשות ממנו שטן.
יניב, לדעתי אתה חושב בכלים של אדם רגיל, בעל מצפון. איך פועל המוח של פסיכופת? איך אפשר להסביר את מניעיו? אני לא יודעת. רק על מעשיו, והם מתוארים ומגובים היטב ובפרוטרוט לא רק אצל פול בוגדנור, אם כי המחקר שלו הוא המקיף והמדוקדק ביותר שקראתי.
כמה רמזים קטנים, אולי, מתוך הספר של פול בוגדנור:
It was alleged that Kasztner had freed his unit through bribery— using funds embezzled from his Jewish community.
SS protection was not a free gift. Kasztner had to avoid or prevent any action that might provoke his new patrons to break off contact. Clearly he could expect nothing from Eichmann’s officers if he antagonized them by spreading panic in the Jewish community, promoting large-scale flight, helping rescue activists to evade arrest, setting up underground bunkers, or— most dangerous of all— preparing for resistance.
Thanks to Kasztner’s relations with the SS, the Zionists now had to fight the head of their own rescue committee in order to continue their own rescue missions.
ועוד ועוד. לא אלאה אותך. אם באמת מעניין אותך, כדאי לך מאוד לקרוא את הספר.
ראשית חשוב להבהיר שלא כל מי שגר באוקספורד שייך לאוניברסיטת אוקספורד, כפי שהקורא את דברי הפתיחה עלול לחשוב. אין מדובר כלל בהיסטוריון בהכשרתו, אלא מי שהוא על פי הגדרתו שלו "חוקר עצמאי" .. אינני מזלזל בעבודותו, קולו צריך להישמע, אבל האם לא היה ראוי גם להפנות לעבודות של היסטוריונים רציניים שעבדו על הפרשה שנים ומכירים את המקורות וגם בקאים בשפות שונות , יהודה באואר (חתן פרס ישראל מחשובי חוקי השואה בעולם), שלמה אהרונסון וכמובן ההיסטוריון המובהק של יהודי הונגריה רנדולף בראהם. אף אחד מהם לא הגיע למסקנות הקיצוניות של בוגדנר וגם לא של רייכנטל. בקיצור העניינים רחוקים מלהיות חד משמעיים (אף כי היו ללא ספק היבטים בעיתיים בהתנהגותו של קסטנר, כמו גם בהתנהגותם של רבים מהמנהיגים היהודים בתקופת השואה) וחבל שכך הם מצוגים. התפלגות הדעות והקולות בעניין זה בבית המשפט העליון וגם במחקר משקפת זאת הייטב.
המחקר שהוא (כמו גם ד"ר רייכנטל) ערך כל כך מקיף, מבוסס ומגובה, שגם אם הכשרתו אינה כהיסטוריון, בספר שכתב הוא היסטוריון. קולו חייב להישמע בין היתר כי לחוקרים האחרים שציינת יש מספיק במות, וטענותיהם לא שכנעו אותי. יש מקרים שבהם אין צורך "לאזן" כי העובדות שבוגדנור מציג הן כל כך חד משמעיות, שכל ניסיון לסתור אותן חוטא לאמת.
בעניין פסק הדין של העליון – כפי שבוגדנור מראה, לא מדובר על זיכוי של קסטנר מאשמה, לא בפסק הדין הראשון וודאי שלא בשני.
קסטנר זוכה עד היום לתמיכה ולניסיונות לטהר את שמו. חשוב שהציבור ידע את האמת על האיש. היא מחרידה ומזעזעת מכל בחינה אפשרית, והמחקר של בוגדנור מאיר עיניים (בעצם – מחשיך אותן!)
עופרה היקרה, שמחתי לגלות את המאמר על הספר ואני מביע תודה על הידע החשוב שהוספת.
מכתחילה תחושות הבטן שלי היו שההיפוך במשפט קסטנר בבית המשפט העליון היה שגיאה זאת למרות שהותירו על כנם את הקביעה ששיקר והיה אחראי להצלתו של הפושע הנאצי קורט באכר. הרבה פעמים סופו של דבר מעיד על מהותו.
מי שיכול להעיד לטובתו של פושע נאצי רב דמים ולהצילו יכול לבצע בגידה בפועל בזמן המלחמה.
העדות עצמה היא בגידה גדולה ביהדות הונגריה הנרצחת ומעידה לטעמי על עיוות נפש.
ההבטחה שאותה "הבין" טומי לפיד אין לה עמידה מבחינה מוסרית.
זו הבטחה שאסור מוסרית לקיים ומי שמקיימה אינו ג'נטלמן כלל.
מי שהציל את הכמות הגדולה של היהודים בהונגריה (40,000) היה משה קראוס בעזרת משפחת וויס 'בית הזכוכית – אִיבֶגְהָאז' ובאמצעות הציר השוויצרי קארל לוץ והשבדי ראול וולנברג. כל מי שיגגל את שמו או בית הזכוכית ייוודע לפרטים המדהימים.
אני ממליץ לקוראים לעיין בעדותם של משה מלכיאל מירושלים ויוסף רייס מחיפה באתר דעת (לגגל) עדות ממנה עולה שקסטנר הונה את היהודים ושכנעם שלא לברוח.
יש לדעת (על פי פרופ' שלמה אהרונסון) כי לנאצים היה קושי לוגיסטי להעביר להשמדה את יהדות הונגריה לאושוויץ מכיוון שהפרטיזנים חיבלו תדיר בפסי הרכבת באותה תקופה.
מי שנחלץ לטובת תכנית ההשמדה היה גנרל שדה SS 'אמין אל חוסייני'
שהביא לשמירה לאורך פסי הרכבת מהונגריה ועד אושוויץ. הוא הביא את דיוויזיית אס אס הררית ה-13 'הנדשאר' המוסלמית. חוסייני שהיה פטרון של הדביזיה וכוח מניע בהקמתה וכך נפרסה לאורך הפסים.
גם למנהיגות החרדית בהונגריה היה יד להונאה מתוך שנאה לציונות כאשר מנהיגי החרדים וראשי חסידות גור ובלז אמרו לחסידיהם לא לברוח כי יהיה נס גדול של הצלה.
מי שהתפכח מהשקר החרדי הזה והצדיק את הציונות, היה הרב יששכר שלמה טייכטל מנהיג חרדי ואב בית דין שהוציא בבודפשט את ספרו 'אם הבנים שמחה', הרב טייכטל נרצח לבסוף בשואה.
חזקי שנאן
תודה, חזקי, על כל המידע שהוספת.
מאמר מעניין, ותודה שאת מביאה לנו את הדברים. עם זאת, צריך לציין שהנושא שנוי במחלוקת, ורצוי להציג גם את טענות הצד השני.
הנה למשל מה שנכתב על הפרשה בוויקיפדיה:
בשיח הציבורי בעניין אישיותו ותדמיתו של קסטנר נותרה מחלוקת. יש הרואים בו גיבור הירואי בעל שאר רוח, דעה המשתקפת בצורה ברורה וחדה במאמריו של חוקר השואה וחתן פרס ישראל פרופ' יהודה באואר, בספרו של ההיסטוריון פרופ' יחיעם ויץ "האיש שנרצח פעמיים", במחזהו של מוטי לרנר "קסטנר" שהוצג בקאמרי, בסרטו של יהודה קווה "פרשת קסטנר", מ-1983, וכן בסדרת הטלוויזיה "משפט קסטנר" שכתב לטלוויזיה הישראלית בשנת 1994. המלחין אריק שפירא כתב אופרה אלקטרו-אקוסטית בשם "משפט קסטנר" כשהליברית מבוסס על פרוטוקול המשפט. לדעת מרטין גילברט, קסטנר לא היה נבל אלא קרבן של הונאה מצד אייכמן.[40]
אחרים, כחתן פרס ישראל ההיסטוריון פרופ' יוסף קלוזנר, הסופר והתסריטאי בן הכט בספרו "כחש", פרופ' רודולף ורבה מחבר "פרוטוקול אושוויץ", רואים בקסטנר כמי שאכן מכר את נפשו לשטן ושיתף פעולה עם הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה ולאחריה, בפרט לנוכח ממצאים שהתגלו עם תפיסתו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן ולא היו בפני שופטי בית המשפט העליון בעת פסיקתם בערעור.
קסטנר זוכה להרבה (מדי) תהילה, כך שאני לא מרגישה צורך לייצג את "הצד השני". לא מדובר במטבע שיש לה שני צדדים, ולא בתופעה פוסטמודרנית שבה אין ערך לעובדות, אלא רק לפרשנות. פול בוגדנור סותר בספרו את דבריהם של באואר ושל יחיעם ויץ, והמחזה של מוטי לרנר שערורייתי, כי הוא ממש מציג את ההפך מהאמת. הוא מציג את חנה סנש כאילו היא הפושעת. חבל מאוד שלסנגוריו של קסטנר יש כל כך הרבה קולות וכל כך הרבה תהודה. הם מעוותים את ההיסטוריה, וביחד עם בני משפחתו מנציחים מורשת מומצאת. אחרי שקוראים את הספר של אלי רייכנטל "האמנם נרצח פעמיים?" (ראה אור בעברית), ואת ספר המחקר של פול בוגדנור, כבר אין שום רצון להציג את עמדתו של קסטנר.
אוקיי, אני מבין שדעתך נחרצת וזה לגיטימי לגמרי.
אבל, דרך אגב, הסתכלתי קצת על נתונים בנוגע לפול בוגדנור, הכותב. הוא יהודי בריטי. באתר שלו לא מצוין כל תואר שיש ברשותו, כך שאי אפשר לקרוא לו היסטוריון. והוא אובססיבי להפריך את הטענות של חומסקי, שדעותיו השמאליות ידועות, כך שיש לו לכותב גם אג'נדה פוליטית ברורה. בלי לקרוא את הספר, כשאני מעמיד אותו מול חתן פרס ישראל, פרופ' באואר, חוקר שואה מובהק מהשורה הראשונה, אני יודע למי אני נוטה.
אין לי כוונה להתנצח, ואני גם יודע שכתבת את המאמר לפני זמן רב, ובכל אופן אני מציג את דעתי ואת הסתייגותי.
תודה. אני לא ממהרת להתרשם מתארים… המחקר בספר שלו כל כך מפורט ומדוקדק, שאי אפשר שלא להשתכנע. למען האמת, לא נוח לי להיות בצד "הימני" של הסוגיה, כי זאת בכלל לא האג'נדה שלי, אבל בעניין המסוים הזה בהחלט השתכנעתי. ואגב, לא רק מהספר של בוגדנור, אלא גם מהפרוטוקולים של משפט הדיבה. קסטנר מפליל את עצמו שם, בעליל!
היתרון שלך עליי שאת קראת את הספר… לי אין דעה ברורה בנושא ועל כן אין לי אלא להסתמך על המומחים בנושא. אני כן מתרשם מתארים, כי בכל זאת מלמדים שם באוניברסיטה מיומנויות נחוצות, ובטח בנושא רגיש כזה לא הייתי ממהר לשפוט. אבל כמו שאמרתי בתחילה, בכל מקרה עשית שירות חשוב עם הסקירה הזו על ספר שלא יצא בעברית.
שוב, תודה. אגב, ניסיתי לעניין כמה הוצאות ספרים ישראלית בתרגומו לעברית, אך לשווא, למרבה הצער.
קניתי בנייר. וקראתי מההתחלה עד הסוף. ברעד ובבחילה.
אין לי שום דעה מוקדמת על עניין קסטנר, אבל כן מסמכים לא מסמכים, אוקספורד או לא אוקספורד, הטון הרגשני, האמוציונלי והכמעט הסטרי של כתיבתך מקשה להאמין, כי קראת את הספר של בוגדנור באופן מפוכח ובקורתי. "מסמכים" אינה מילת קסם, בוודאי כשלא מובא מהם שום ציטוט. תגידי: "קרא את הספר בעצמך ותיווכח", אבל לשם כך איני זקוק לתיווך שלך, אלא לכזה שישתדל להיות אובייקטיבי ובקורתי.
צר לי, אבל תגובתך המתנשאת והלא עניינית בעליל אינה ראויה למענה. "היסטרית", מה? כדבֵּר גבר אל אישה… יכולתי כמובן גם לחסום את התגובה, הפררוגטיבה נתונה בידי, אבל החלטתי להעלות אותה ולבוז לה, לא רק ביני לביני.
לבוז זה לא נורא אם עומד מאחורי זה שיקול ענייני, להבדיל מברוגז ברוגז לעולם. לחלק ציונים ולקבוע שתגובתי לא עניינית זו התנשאות לא פחות. וגם התחמקות. אם את רוצה לשמוע רק את מה שערב לאוזנייך את מוזמנת לנצל את הפררוגטיבה שלך, לעמוד מול המראה (בגלל שאת אישה) ולהתמוגג מעצמך. ציפיתי לתשובה (וכאן אולי יש התנשאות מצדי) כגון: "אין שום פסול בכך שאני נסמכת על הספר כדי לתמוך בעמדתי". העניין הוא שככל שמתקדמים בקריאת המאמר (המרתק ומחדש- אחרת לא הייתי טורח בו), ההקפדה שהקפדת להבחין בין הכתוב בספר לבין עמדתך הולכת ומתמסמסת.
לצערי, כתיבתך לא לגמרי קוהרנטית. נראה שמשהו במאמר שלי דרך לך על יבלת כלשהי, ואתה מגיב בעוצמה רגשית ובתוקפנות שאינן ממין העניין. שמחה שלמרות הכול אתה סבור שיש ערך במאמר שכתבתי.
אין לי שום עניין אן עמדה מגובשת על קסטנר. היבלת שלי זה אובייקטיביות וביקורתיות (וגם, אולי אגרסביות). לא פעם שואלים אותי אם אני בטוח שבצד שלהם. לא פקפקתי לרגע בערך המאמר. שמח שמסכימים על משהו. סופשבוע נעים.
אני מבינה ש"סוף שבוע נעים" זאת מעין התנצלות על התוקפנות שבה הגעת לביקור. ניחא.
שלום לך עופרה
אני המום מן הענין של "המורה" והתמיכה בישראל קסטנר
שהוא מייצג בעיקר כשאני קורא את כל המידע האמין והמפורט שאת ובוגדנור מציגים על מעשיו פשוט מעוות ואת שכתבת את גרסתך ואמיתותייך לגבי מעשיו הואשמת כימנית ורביזיוניסטית !!!! ומה הקשר בין דעותייך הפוליטיות או החברתיות לבין האירועים ההסטוריים והאשמה של האיש הזה ????? רק בישראל ניתן לנהוג כך באדם הגון המביע דעות שאינן מקובלות על הציבור הפוליטיקלי קורקט והנה עכשיו יש לנו עוד מגן לישראל קסטנר בשמה של מיכל בן נפתלי !!?? אני הלום והמום מדינת ישראל הפכה לי להיות חיה מוזרה ולא מובנת כלל
בברכה
יצחק שי אייזנברג
________________________________
תודה, אכן מזעזע. חשוב להמשיך ולספר ולחשוף את האמת.
________________________________
https://www.amazon.fr/Paul-Bogdanor/e/B01H0JRA2Y
תודה רבה עופרה. הספר של פול בוגדנור יצא גם כספר נייר.
כן, תודה. כל כך יותר מהיר ונוח בקינדל…
נכון מאוד אבל רק אתמול מישהי אמרה לי שאפילו סיפור קצר היא מוכרחה לקרוא על נייר…
מעניין מאוד.