"הדם שנשפך ביבשת אירופה במהלך שלוש מאות השנים האחרונות אינו עומד בשום יחס לתוצאות האירועים. בסופו של דבר, צרפת נשארה צרפת, גרמניה – גרמניה, פולין – פולין ואיטליה – איטליה.
אילו הקריבו המדינות הללו מעט מזעיר ממה שכבר הקריבו, אבל מתוך שאיפה להגיע להישגים חכמים יותר, הן היו בלי ספק נוחלות הצלחה רבה, משמעותית ובת קיימא.
אף מלחמה לא הייתה נחוצה כדי לפתור מצוקה כלשהי באירופה. מלחמות בעיקר רומסות את פרח לב האומה הנלחמת.
גרמניה זקוקה לשלום ומשתוקקת לשלום.
מי שיצית באירופה את לפיד המלחמה יכול לצפות רק לכאוס, אבל אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהמערב לא ידעך בתקופתנו, אלא שנהיה עדים לתחייתו.
אנחנו מקווים, ובטוחים לחלוטין שגרמניה תתרום תרומה ניצחת למפעל הנפלא הזה."
זה היה בשנת 35', שבה היטלר הורה להקים את הלופטוואפה ולהגביר את החימוש-מחדש (שהותחל כבר ב-33') . הוא חשש מאוד שבעלות הברית יגלו זאת וינסו להפריע, ועל כן הפיץ את המסר הפייסני (יחד עם הסכמי אי התקפה עם כמה משכנותיה של גרמניה). הוא ידע מראש להיכן הוא רוצה להגיע, מההתחלה.
<אין ספק שידע ותכנן.
לרוע המזל, חלק מההיסטוריונים, אלה ההקרויים 'פונקציונאליסטים', לא חושבים כך, ורואים בהתנהלותו מקריות ותגובה לאירועים. התוצאה בין השאר ניכרת בדברי ביבי על החאג' חוסייני.
תפיסה מקוממת: לחשוב שהוא "נגרר".
מסכים. אני מוצא סימני מארקסיזם במחשבה הזו, כי במארקסיזם אין אינדיבידואלים ועל כן לא יתכן שהם המקור לתהליכים היסטוריים. מורשת מארקס עודנה חזקה באקדמיות, וזו התוצאה