ג’ולייטה: הו רומאו, רומאו, למה זה אתה
רומאו? באביך אל תכיר
והתכחש לשם שלך: אם לא,
רק הישבע לי אהבה ולא
אהיה עוד קָפּוּלֶט.
רומאו: לשמוע עוד
או לדבר מיד?
ג’ולייטה: הן רק שמך
אויב שלי, אתה – אתה, גם אם
אינך מונטגיו. הה, מה זה מונטגיו?
זה לא יד ולא רגל, זרוע, או
פרצוף (לא שום איבר אחר של בן-
אדם). הייה רק שם אחר! מה יש
בְּשם? מה שנקרא לו שושנה
ריחו יהיה מתוק תחת כל שם
אחר כשם שרומאו, אילו לא נקרא
רומאו, היה מושלם כשם שהוא
גם בלי התואר. זרוק, רומאו, את
שמך, ותחת שם אשר אין לו
בך שום חלק תְפוס וקח אותי
כולי.
רומאו: תופס אותך במילתך:
קראי לי אהובך וזה יהיה
שמי החדש. מכאן והלאה לא
אהיה יותר רומאו.
“רומאו ויוליה”, מערכה שנייה תמונה 2, לעברית: דורי פרנס
כדורבנות