אַל תְּחַכִּי לְעֵדֶן אוֹ לַשְּׁאוֹל
אַתְּ מֵתָה, שָׁלוֹם, adieu, זֶה הַכֹּל.
הַנֶּצַח מְחַכֶּה? אֲהָהּ, אָכֵן,
עַתָּה רַק רִקָּבוֹן וְזֶבֶל דָּשֵׁן
רַק מַק, מַק, מַק, אַכְזָר נוֹכֵח
כְּשֶׁאַת נָעָה לְאָחוֹר מֵהַחַי אֶל הַצּוֹמֵחַ
כֵּן כָּמוּבָן שֶׁאֲקוֹנֵן רַעְיָתִי
כִּי אַתְּ אֵינֵך אִתִּי,
אַף כִּי הַקִּיּוּם לֹא יִתְאָרֵךְּ בִּזְכוּת יָגוֹן
וְאֵין שׁוּם צַעַר שֶׁמִּלֵּט
נִשְׁמַת חַיִּים מִגּוּף שֶׁמַּת.
“קינה של ביולוג לרעייתו”
