מדלן נבוכה מאוד, אבל גם מרגישה הקלה, כי נראה שמר מארץ' שכח מה שאל אותה מלכתחילה. הוא ממשיך לחלק את ספרי הלימוד הכחולים − "לחיות עם אריתמטיקה", זה נשמע כמו מחלה, מה שנכון. מדלן מציצה פנימה. כצפוי, איורים מפתים, מסקרנים, של רובים ועוגות, מכוניות וכובעים שערוכים זה בצד זה. "לכמה קבוצות של 8 משתתפים אפשר לחלק 120 ילדים לריקוד מרובע?" איזה ילדים? איפה הם גרים? הם יתומים? "במטווח הרובים משיג בוב 267 נקודות. אביו משיג 423 נקודות… מי זה בוב? למה מרשים לו להחזיק רובה? תיאורים כוזבים של גברת ג'ונסון אופה עוגות, גברת גרין מכניסה תפוחים לתיבות, חזירים למשאיות, כולם מעטים בוגדניים של עלילה שמכסים על בעיות עירומות לחלוטין של מה, מתי, כמה זמן וכמה נותרו, הדמויות האנושיות הן רק מספרים מרושעים בתחפושת."
מעוף העורב, הוצאת כנרת זמורה ביתן, עמ' 155. לעברית: שאול לוין
אחותי היקרה, זוכרת היטב את הספר. את הסודות הנחשפים, את הזוועה. כמה תמימים המשפטים שבחרת, ילדה בכיתה, מחשבות שמעסיקות אותה בעת שהיא קוראת את הבעיות החשבונאיות, היא מספרת לנו שיש כ"כ הרבה מעבר לשאלה הפשוטה, דברים שלא שאלנו, שלא ידענו. תודה.
את יודעת כמה שאני מזדהה עם המצוקה שלה. המספרים שמתחפשים לסיפורים…
הקוראים הצרפתים שהשאירו חוות דעת כולם מתפעלים ואומרים שמעודם לא קראו ספר כל כך מדהים שבו בכל עמוד יש גילויים חדשים ומסעירים. כמו כן יש התלהבויות סוחפות גם מהרומן הראשון שלה שלא הצלחתי למצוא את כותרו המקורי. אז הוספתי לרשימה… תודה על כל ההמלצות.
את הראשון ממש לא אהבתי…
מעניין. קרה לי דבר דומה עם ג'ואנה האריס. ממש לא אהבתי את "שוקולד" אבל
Gentlemen & Players
הוא ספר גאוני בעיניי.
קורה…