שיר הקורונה
עופרה עופר אורן
וּפִתְאוֹם הִתְפָּרְצָה בְּגָלוּי הָאֵימָה
שֶׁאֵינֶנָּה מֻכְחֶשֶׁת כִּי אֵין מַנְגָּנוֹן
הֲגָנָה שֶׁיָּכוֹל לְהַדְחִיק עוֹד אֶת מָה
שֶׁיָּצָא אֶל הָאוֹר, לֹא יָכוֹל עוֹד לִשְׁכֹּן
בַּמַּחְשָׁךְ, בַּחֲשָׁאִי, לֹא מוּדָע וּבְלִי שֵׁם.
אֵיךְ נוֹצְרָהּ? מִיְּצוּר מִסְתּוֹרִי שֶׁמַּסִּיג
אֶת דַּרְכּוֹ אֶל הַתָּא – רַק שֶׁל גּוּף שֶׁנּוֹשֵׁם –
שָׁם, טַפִּיל שֶׁלֹּא חַי מֵאֵלָיו, אַךְ אַרְסִי,
מִתְרַבֶּה, מִשְׁתַּכְפֵּל וּמַגְבִּיר אֶת כֹּחוֹ.
אֵיךְ הוּא בָּא לָעוֹלָם? חִידָתִי וְחָמוּר,
הַתְחוֹלֵל כְּשֶׁאוֹתוֹ הַזּוֹחֵל עַל גָּחוֹן
נֶאֱכַל כְּמוֹ הַפְּרִי, אָז, לַמְרוֹת הָאִסּוּר.
וְעַתָּה שׁוּב אוֹתָהּ הָאֵימָה תְּמָאֵן
לְהַסְכִּין לַגֵּרוּשׁ מִגַּן עֵדֶן שֶׁאֵין.