השואה מלמדת

%d7%a1%d7%91%d7%90-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%a1-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%99

סבא שלי מת כשהייתי בערך בת אחת עשרה. אימא נעלמה מהבית ולא חזרה במשך כמה ימים ולילות. השכנות בשיכון המשפחות בבסיס הסבירו לי שהיא נסעה לתל אביב כדי לטפל באבא שלה, כי הוא חולה. אבא שלי היה בטיסה, בחוץ לארץ.

כעבור יומיים כשאבא חזר בערב הביתה הוא כעס. מלכת הכיתה מהמושב שבו למדתי באה באותו יום לישון אצלי. עשינו ביחד אמבטיה, התזנו מים זו על זו וצחקנו.

"תצאו משם מיד," אבא דפק חזק מאוד על הדלת.

אחרי שהתלבשתי הוא אמר: "סבא שלך מת ואת צוחקת?"

זמן מה לפני כן ביקרתי אצלם בבית בתל אביב. סבא הבטיח לי שבעוד כמה ימים יתפוס בשבילי חתול, מאלה שהתרוצצו למטה, בחצר. מלכת הכיתה חיכתה לי בחדר הילדים. לא פרצתי בבכי כשהבנתי שאימא בכלל לא נסעה כדי לטפל באבא שלה.

הכעס של אבא גבר. "הם עשו טעות שלא לקחו אותך להלוויה," הוא אמר. הוא עצמו נעדר ממנה כי היה בחוץ לארץ, במשימה צבאית. "הם החליטו שאת קטנה מדי. אבל היו צריכים לקחת אותך. שתרגישי מה זה כשמישהו מת. שלא תהיי כל כך שמחה."

ואז, כדי להדגיש עד כמה תגובותיי מאכזבות, הוא אמר – הלוואי ששני ההורים שלך ימותו פתאום, בבת אחת, ביום אחד.

הבנתי בדיוק למה הוא מתכוון: שהשואה מלמדת. למשל – איך כשהוא היה ילד הוא שנא לשתות חלב עם קרום ואיך באושוויץ הוא ייחל בדיוק לחלב כזה, עם כל הקרום שכבר לא נראה לו מגעיל. ככה לומדים להעריך דברים. הוא רצה לחנך אותי. שאבין מה פירושם של סבל ואבל. כמו אלה שגם הוא חש כששני הוריו מתו, בבת אחת, ביום אחד, כדי שאתפתח ואבין ואדע. כדי שאהיה עצובה כיאות.

אבל ידעתי שהוא משקר. כי באותם ימים הוא עדיין לא ידע בוודאות שאימא שלו מתה. עדיין לא נודע לו שהיא לא נרצחה בתא גזים, אלא מתה מטיפוס ומקור. על אביו ידע רק שהוא נעלם בטנק הלא חמוש שלו. בשלב הזה של הסיפור הוא הסביר תמיד שההונגרים לא ציידו את מגויסי הכפייה היהודים בנשק פעיל. אביו נראה לאחרונה דוהר לעבר קווי האויב הרוסי, ולפיכך ייתכן בכלל שהוא עדיין בחיים, אולי הקים לעצמו משפחה חדשה ברוסיה והעדיף לשכוח את העבר?

מאז ומתמיד הייתי בטוחה שמה שאבי איחל לי יתגשם. היה לי ברור שבמוקדם או במאוחר שניהם ימותו ככה, פתאום, ביום אחד ובבת אחת. וגם עכשיו, שלוש עשרה שנה אחרי שהוא מת, אני יודעת שלא היה אפשר להימנע מתוצאותיה של אותה קללה.

קוראת, צופה ומספרת

%d בלוגרים אהבו את זה: