מר היה טעם הדבש

גַּם הַשְּׁכֵנָה שֶׁיָּרְדָה בַּמַּעֲלִית
הֶחְזִיקָה בְּיָדֶיהָ כְּלִי מַהֲבִּיל,
אֲבָל הַפַּשְׁטִידָה שֶׁנָּחָה בְּחֵיקִי
לְאֹרֶךְ כֹּל הַדֶּרֶךְ עַד הָהָר
לֹא נוֹעֲדָה בְּעִקָּר לְהַאֲכִיל –
תַּפְקִידָהּ הָיָה לְהָכִיל
אֶת זְכוּתִי לְחַפֵּשׂ לִי נְקֻדַּת מִשְׁעָן
אַחֲרֵי שֶׁהֻנְחָה עַל שׁוּלֵי הַשֻּׁלְחָן
שֶׁנִּמְתַּח לְצַד הַכְּבִישׁ, עַל מִדְרָכָה פְּתוּחָה
וְלֹא הִצְלִיחַ לְשַׁמֵּשׁ שְׁבִיל שֶׁל בְּרִיחָה.
מַר הָיָה שָׁם טַעַם הַדְּבַשׁ שֶׁהֻגַּשׁ.


עופרה עופר אורן ©

קוראת, צופה ומספרת

%d בלוגרים אהבו את זה: