כחרס הנשבר


כַּמָּה עָמוֹק יָשְׁנָה
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הַשְּׁכֵנָה
מֵעֵבֶר לַקִּיר
שֶׁעָלָיו נֻפְּצוּ הָעֲצִיצִים.
גַּם הַשָּׁכֵן
לֹא שָׁמַע מְאוּמָה
וְלָכֵן לֹא שָׁעָה
אֶל הַקּוֹלוֹת
וְלֹא אֶל
הַחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר.
וּמַה נִשְׁאַר
עַל הָרִצְפָּה?
רִגְבֵי עָפָר,
וְלֹא מְעַט
קְוֻצּוֹת שֵׂעָר.

 

עופרה עופר אורן ©

קוראת, צופה ומספרת

%d בלוגרים אהבו את זה: