גוזל

בְּיַלְדּוּתָהּ הָיְתָה
גּוֹזָל לֹא מוּזָן.
עַכְשָׁו הִיא כָּאן,
בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה הַזָּר
שֶׁמְּטוֹסָיו כְּבָר
לא יָשׁוּבוּ בַּזְּמָן.
כָּל כַּסְפָּהּ נִגְזַל,
הַגֶּשֶׁם הֶחָשׁוּךְ נִיתָךְ
לְתוֹךְ תִּיקָהּ הָרֵיק.
מַכְשִׁיר הַקֶּשֶׁר שֶׁהָיָה לָהּ
מְקֻלְקָל, אֲבָל
הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת.
כְּעִוֶּרֶת
הִיא
נוֹקֶשֶׁת
מִלִּים בָּאֲוִיר,
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ לוֹחֲשׁוֹת
אֶת מָה
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִשָּׁמַע,
אֶת מִי
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בָּא.
אִמָּא. אַבָּא.

עופרה עופר אורן ©

קוראת, צופה ומספרת

%d בלוגרים אהבו את זה: